טוסט לומדת לעוף

למחרת הסתכלתי עליו כאילו לא עברנו יום קודם את אחד הימים היותר יפים שלנו ביחד.

12 שעות קודם פחות או יותר שכבתי על המיטה שלו כשהוא לצידי. הסתכלתי על התקרה וראיתי מזווית העין אותו מסתכל עלי. "אני אוהבת אותך", אני לוחשת, אפילו לא מסתכלת עליו. הוא מסובב אותי אליו, ככה ששתי העיניים שלי מכוונות ישר לתוך העיניים שלך. "אני אוהב אותך".

חיבוק ארוך, גופים נצמדים, זיעה קרה מדביקה אותנו אחד לשניה, נשימות עמוקות, נשימות קצרות, דפיקות לב, מגע, ידיים, איברי מין, שיער, גרביים, תקרה, גשם, ירח, חלון, רעשים, גניחות, דמעות, אהבה. אהבה.

ביום למחרת הסתכלתי עליו בעיניים, חלקנו את אותן מחשבות, אותן דמעות שחזרו שוב.

לפעמים, המילים לא מצליחות לתאר את כל מה שאנחנו מרגישים. ואז אנחנו נוגעים, חיבוק או משהו יותר עמוק.

המילים מסתובבות לי בראש. כובד הגוף שלו עדיין מורגש. הקול שלו עדיין נשמע. השפתיים שלי נואשות אליו.

הוא הלך ורק הריקנות נשארה, הריקנות של היום למחרת.

(מחשבות של שש ושבע עשרה דקות בבוקר, 26.2.09):

ביום ראשון יהיה לנו שלושה חודשים. הזמן עובר מהר מדי.

בשתיקה שכבנו אחד ליד השני, הסתכלנו, בשתיקה. נשמנו בשתיקה ושמענו מוזיקה בשתיקה. בכינו בשתיקה ואמרנו אחד לשני מילות אהבה בשתיקה לא שתיקתית.

בסך הכל היה די שקט, אבל רועש.

אני מאוהבת, ולפעמים אני חושבת שהכל טוב מדי מכדי להיות אמיתי. אני מאוהבת.

הטוסט האחרת.

1. הציונים שלי כמעט בכל המבחנים נוטים לעובר בקושי.

2. אני כבר לא נהנת בבית הספר.

3. אמא שלי בהריון.

4. העובד הקודם של אבא שלי תובע אותנו על המון כסף.

5. לחברות שלי מבית הספר הקודם כבר לא אכפת ממני.

6. לפעמים אני מרגישה שאף אחד לא מבין אותי.

7. חיבוקים כבר לא מנחמים אותי.

8. אני מבלה את רוב הלילות בבכי.

9. כל מה שהייתי טובה בו (מתמטיקה, עידוד אנשים ועוד..) אני עכשיו ממש גרועה בו.

10.אין לי חשק לכלום.

11. אני קמה בבוקר, לפעמים מוותרת על מקלחת ולובשת סוודר גדול ומכנס עוד יותר גדול ויוצאת להסעה.

12. אני תמיד עייפה, לא משנה כמה מוקדם אני הולכת לישון.

13. אני חוששת שאני בהריון.

זהו בערך.

הטוסט האחרת.

התעוררתי בבוקר, הסתכלתי מסביבי, בדקתי מה השעה, 8 בבוקר, נכון, אתמול החלטתי שהיום לא אלך לבית הספר. חבל דווקא. קיבלתי הודעה שאומרת "אני מתגעגע אלייך". ופתאום, בלי הכנה מראש, התחילו לי מן פרפרים בבטן, ממש התחלתי להריח אותו. התחלתי להרגיש אותו בא מאחוריי, נותן לי מן חיבוק נצחי כזה ומנשק אותי בצוואר. שמעתי את הקול שלו, הקול שלו כשאנחנו מדברים על דברים הזויים שככל הנראה רק אנחנו נבין אותם אי פעם, הקול שלו כשהוא לוחש לי באוזן באמצע הלילה שהוא אוהב אותי, את הקול שלו בסתם מצבים רגילים כאלה. רוח קלילה נכנסה מהחלון, השיער שלי התעופף קלות והיה לי מן התקף נוסטלגיות רצוף של דברים שקרו. הסתכלתי בפלאפון שלי על התמונות הלא פוטוגניות במיוחד שלנו. דמעות החלו לרדת להן לאיטן מהעיניים שלי, לא דמעות של עצבות, דמעות של געגוע. הצמדתי את השמיכה שלו חזק אל גופי וחזרתי לנשום. "גם אני מתגעגעת אלייך", אני לא טובה ממש באסמסים.

הטוסט האחרת.