ביום רביעי,היה לי שיעור פרטי.
בדרך חזרה,כשהמורה שלי הסיעה אותי הביתה,התקשרה אליה חברה.
לפי מה שהמורה ספרה לי,החברה הזו עמדה להפרד מהחבר שלה אחרי 4 וחצי שנות חברות והמורה שלי הביאה לה את האומץ להגיד לו זאת.
בטלפון,החברה בכתה ונסתה להגיד לו ואמרה לו שהם לא יוצאים כמו פעם והאם התחתנו וזה כדי להגיד בסוף שהקשר לא הולך לשום מקום,אבל הוא לא הבין והיא הלכה או משו.
ואז בדיוק הגעתי הביתה.
היא בכתה.
אהבה כזאת מכאיבה גם אחרי שהיא נגמרת?
כל כך כאב לי הלב עליה,שהיא צריכה להגיד לו את זה ולשבור לו את הלב.
ו...ו...
לא יודעת.
אין לי מילים לתאר את מה שהרגשתי.
האם אהבה באמת מכאיבה גם אחרי שהיא נגמרת?
מבולבלת,
3>,
ספיר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
