השקט שלפני הסערה...

אין יותר מידי מה לומר, שקט לי. (:

יואווווווווווווווווווווווווו אני במסך עריכה של נוי! זה כזה מטורף... הוא כזה... זוהר*-*

הוא ממש לא כמו שלי. ולא כמו של כל בנאדם אחר במדינה הזאת.

אני מרגישה ממש מיוחדת... מי מיוחד? אני מיוחדד!!1

כאן אריאל בעדכון חד פעמי, נדיר, מגניב, מרנין, מטורף, משוגע, נפלא, ועוד כל מיני שמות תואר חיובים אחרים...

אז הכל התחיל כשנוי סיפרה לי שדנה- מורתנו האהובה- יוצאת לפנסיה.

לאחר שהזלנו דמעה יחד ("אריאל!!! דנה יוצאת לפנסיה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!:):):):):):):):)" "באמת?OOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOO: יש!!!!!!!!111") יצאנו במחולות. כדי... להפיג את הכאב, כמובןD:

בעודנו רוקדות שוטטתי לי ברשת והגעתי לבלוגה העזוב והעצוב (נשבעת לכם. דיברתי איתו והוא בכה) של נוי. קירותיו המקולפים של הבלוג העלו אבק וקורי עכביש כאלה כמו בסרטים התאספו בפינה בין הקיר לתקרה. שוטטתי בבלוג לתומי, וכמו סטוקרית הלכתי מלא אחורה בארכיון כדי לצחוק על נויD: אבל שלוותי הופרה... שמעתי רוח מנשבת מאחוריי. הסתובבתי,ולפתע:

 תקפה אותי רוח רפאים!@#~

~הקהל צורח~

מאז המקרה הזה החלטתי לעשות מעשה, וכמו הבריטיות המפחידות האלה מyes stars, לנקות לנוי את הבלוג!

כשנכנסתי למסך עריכה גיליתי שהוא בעצם די נקי... דברים נראים אחרת מאחורי הקלעים.

ובכן, לאחר מאמץ מחשבתי גבוה במיוחד (לא לזלזל במאמץ מחשבתי בבקשה. לחשוב זה קשה למישהו עם איי.קיו של תולעת) בחרתי לכתוב לנוי פוסטD:

וזהו סופו של הסיפור, ילדים. מקווה שנהניתם^^

נראה לי שמוטלת עליי חובה כלשהי לעשות כל מיני דברים רגילים שעושים בפוסטי פריצה... אז עכשיו אני אציף את הפוסט בקישורים לבלוגי היקר (פחח בטח יקר. עשרה שקלים בשוק הכרמל).

וחוץ מזה אני אכתוב את הדבר הכי חשוב ונדוש שצריך לכתוב בפוסט פריצה-

נוי, את פרנואידית ויש לך מצבי רוח,

אבל אנחנו בדיוק אותו דבר בקטעים האלה,

אז אני הכי אוהבת אותך בעולםD: תעשי לי עוגיות שוקולד-צ'יפס ותמזגי לי חלב בבקשה!@$%&^~

והייתי שמה תמונה שלנו יחד וזה, אבל יש לנו רק אחת וחרשנו עליה בערך מכל כיוון אפשרי...

אז,

הייתי כאןD:

R.E.L