הבית השני, שיש שיגידו שטכנית הוא הראשון, עומד להתמוטט רק מעצם העובדה שהראשון לא יהיה עוד. ומהחששות הרגילים שמרתיעים אותי מעצמאות מוחלטת. תקועה. רוצה את החופש לעשות כרצוני ולא מסוגלת לקחת אותו בידיים, בבטחון שאדע מה לעשות כשזה יהיה תלוי רק בי. ולשם שינוי גם לא מתעלה מעל התחושות האלה. אין לי אפשרות תנועה בתוך המסה הרגשית הזאת.
נפלתי בין הכסאות, בלי שום יכולת להתרומם, להחליט, או למצוא את הבית שלי.
אין במה להאחז. אני כנראה אאבד את דעתי בקרוב, כל עוד זה יהיה תלוי רק בי. וזה יהיה, כמו תמיד.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
