חחח אני היחידה שמתרגשת כל פעם שאני מעלה פרק? (כנראה שכן)
אתמול בלילה ישבתי וכתבתי המון המון המון המון ככה שיש כמה פרקים מוכנים (:
מישהי הולכת היום ללילה הלבן בת"א?
"ולא רק זה, ציפור קטנה לחשה לי ש..." שני אמרה בקול מסתורי, הו, הינה זה בא..
"שלכרמל יש חבר. ולא סתם חבר – סתיו אברמוביץ'!"
אתם מכירים את הרגעים האלה שפתאום נהיה שקט כזה בכיתה, בלי סיבה, ואז בדיוק מישהו אומר משהו וכל הכיתה שומעת את זה, כי יש שקט כזה?
אז, וול, זה היה בדיוק אחד הרגעים האלו.
לשניה היה שקט מביך כזה וכולם הסתכלו, ופתאום נדב, אחד הליצנים של השכבה שלנו,
עשה מן קול כזה "ואאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאהוווווווו! קולולולוולו" וכולם התחילו לגכך.
"מזל טוב!" דולב אמר, מחייך.
"כן, מזל טוב נמרה" שני צחקה. רגע, מה? נמרה?
"תודה?" גיכחתי, בטח הסמקתי בטירוף.
קמתי והתחלתי להזיז את הספרים שלי מצד לצד של השולחן עד שהמורה תכנס. הרגשתי שכל ה-37 זוגות עיניים של הקבצה א' באנגלית נעוצות בי, מודדות אותי וסוקרות אותי.
זה היה מוזר, מצד אחד- רציתי שידעו. זה היה נעים לחשוב שאנשים מדברים עלייך כי את שווה משהו. וזה גרם לאנשים לדבר איתי!
יסמין ונטע, שיסמין אחת המקובלת בשכבה ונטע היא הזנב הנצחי שלה, נגשו אלי שניה אחרי.
"מזל טוב!" הן חיבקו אותי. הייתי בשוק, הסתכלתי על דולב והוא החזיר לי מבט, משועשע.
"אממ תודה" חילצתי חיוך.
"אז ממתי אתם ביחד?!" יסמין שאלה בקול כזה של 'שתפי, שתפי'.
"מיום רביעי.." עניתי.
"איך הוא מנשק?!" נטע ציחקקה. מה?!
"נטטטטטטטטע" יסמין הרימה את קולה ומירפקה את חברתה "זה לא מנומס."
צחקתי במבוכה.
ואז דור ניגש אלי.
"תתחדשי" הוא גיכך. כבר הרגשתי כמו תקליט שבור עם ה'תודה' הנבוך הזה שלי, אז סתם חייכתי.
"הם חברים כבר כמעט שבוע!!!" יסמין טרחה לבשר לו.
"אומייגד!" נדב הצטרף למעגל שהלך ונוצר סביבי, תוך כדי שהוא משתמש בקול פאקצי ביותר, ובליווי תנועות ידיים מוגזמות "כבר שבוע?! כאילו – שבוע?! כל כך אין מצב!"
שני צחקה, "יאללה, עזבו אותה ותנו לנשום!" ופרשה את ידיה סביבי במן חיבוק-בועה כזה.
עוד כמה ילדים התאספו, ופתאום היידי, המורה לאנגלית נכנסה, ואני פשוט נשמתי לרווחה כשכולם התחפפו לי מהעיניים.
"hey everyone, please open your box in page 67, we gonna have a test next week…" היידי התחילה לברבר כהרגלה.
אני ודולב היקר, כמנהגנו, יושבים בשורה האחרונה בשיעור אנגלית, והכי תכלס בעולם? אנחנו עושים מה שבא לנו.
אף פעם לא מקשיבים או מעתיקים מהלוח, ובד"כ מדברים בשקט או מתכתבים, ואם רעבים? אז אוכלים!
זה מה שטוב בכיתה כל כך צפופה כשאתה יושב בשורה האחרונה.
"איך לא סיפרת לי? אני מאוכזב!" דולב גיכך.
"לא יודעת, לא יצא לנו כל כך לדבר מאז" עניתי בקול מבואס. שונאת שגורמים לי לרגשות אשמה.
"זה רציני?"
"כן, למה שזה לא יהיה?" היתממתי, למרות שכבר ידעתי מה תהיה התשובה.
"לא יודע, זה סתיו אברמוביץ' אחרי הכל."
מה שהכי הפריע לי, באותו רגע כשדולב אמר את זה, ברגע שהכיתה שמעה את ההכרזה של שני, כשסיפרתי לדניאל היום בבוקר, וכשסיפרתי לדנה כמה דקות אחרי שזה קרה-
זה שכולם היו כל כך מופתעים.
הרגשתי כאילו כולם מברכים אותי על ההישגים שלי, מה? אני לא מספיק טובה בשבילו?
לא מספיק יפה? לא מספיק חכמה? אבל לצערי, ידעתי את התשובה. אני פשוט, לא מספיק מקובלת. ושוב הרגשות אשמה האלו.. "זה סתיו אברמוביץ' אחרי הכל..." הוא כל כך מקובל, שאותו כל הבנות בשכבה רוצות. ואותי? מי ירצה אותי? סתם אחת, סתם כרמל אחת. 'זאתי שתמיד עם דנה', ומה עכשיו? עכשיו זה יהיה 'זאתי שחברה של סתיו'.
אני יודעת שמחשבות כאלה מקלקלות הכל, אבל פשוט לא הצלחתי להתחמק מהן. לא הצלחתי להעלים את החשש שאני באמת לא מספיקה בשבילו.
יצאתי להפסקה קצת מצוברחת, והלכתי לכיתת האם שלי לשים את הדברים ולחכות לסתיו, קבענו לצאת להפסקה ביחד.
"כרמווווווש" דנה קפצה עלי משום מקום, "מה נשמע אהובתי?!"
"על הפנים, שונאת שיעור אנגלית!" הכרזתי והתיישבתי על השולחן.
"כן, גמאני. לורן הייתה כזאת זונה היום! נתנה לי הפרעה והושיבה אותי בשורה הראשונה. שונאת את ההקבצה המפגרת הזאת, אבל דיברתי עם היועצת ומאוחר מדי לעבור או לעלות הקבצה." דנה חברתי הנבונה בהקבצה ב'. לא שזה רע (:
"לא נורא, עוד מעט חופש.." אמרתי פתאום.
"מה? אומייגד את צודקת!" דנה חטפה את היומן שלי מערימת הספרים שעמדה על השולחן, פתחה אותו והתחילה לעיין בתאריכים.
"די! עוד שבוע כמעט. איך הזמן רץ..." היא מלמלה.
"את קולטת שאנחנו עוד פחות מחודשיים עוזבים את המקום הזה?" שאלתי.
"ברוך השם" דנה צחקה, "יאללה את באה החוצה? אני מתה מרעב, אני רוצה בורקס.."
"אממ..." היססתי. ההפסקה התחילה מלפני 5 דקות וסתיו עוד לא פה.
מקווה שאהבתם 
עכשיו יש לי שאלה- מה אתן מעדיפות?
פרקים קצרים (יחסית, נגיד לפרק הזה אני קוראת פרק קצר) אבל שאני אעדכן מלא מלא מלא,
או שאני אעדכן פחות, נגיד פעם-פעמיים בשבוע אבל הפרקים יהיו ממש ממש ארוכים (נגיד כל פרק יהיה באורך של 4 פעמים הפרק הזה)
תודיעו לי סבבה? (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
זאת שכותבת(: