בנות יקרות שלי..
אני יודעת שהזנחתי. מצטערת. זה סיבות באמת אישיות, ואני מעדיפה לא לפרט אותן.
בין השאר מה שקרה גרם לכך שלא הייתי כמה ימים בבית, ולא רציתי להכנס לבלוג ממחשב אחר (אנונימיות, אחרי הכל.)
אבל בזמן שהזנחתי כתבתי המון פרקים (שלחתי אותם לאימייל שלי), ככה שאני מבטיחה שעד יום שישי אני אעלה פרק כל יום,
וביום שישי פרק ארוך במיוחד כי בשבת בבוקר אני נוסעת לשבועיים לצפון עם חברים.
יאללה, חדל פטפטת מה?(:
חיפשתי באנשי קשר את 'סתיו3>' ולחצתי חייג.
"הלו?"
"בוא לפתוח לי, אני בחוץ" גיחכתי.
"קשה לצלצל או לדפוק?" שמעתי אותו מגחך בחזרה.
"פאדיחה, אם אחד ההורים שלך יפתח לי?" אמרתי תוך כדי שהתיישבתי על המדרגות בכניסה.
"אין סיכוי שזה יקרה" הוא שוב צחקק.
"איך אתה יודע, מר-יודע-הכל?"
"כי אנחנו לבד בבית" הוא אמר ושמעתי את החיוך העצום שלו מבעד לקו.
שתיקה.
"כרמל?"
"אתה מוכן לבוא לפתוח לי כבר את הדלת?" התפוצצתי מצחוק.
"אני כבר פה" שמעתי את הקול מאחורי. הסתובבתי, סתיו עמד שם, בחלון הקטן שליד הדלת. חייכתי וניתקתי את השיחה.
"אני רואה שאירגנת לך שם פיקניק" הוא צחק כשהוא קלט שאני יושבת.
"מה אתה רוצה, שנים עד שפתחת" עניתי בחיוך, קמתי והתקדמתי לעברו. הוא היה בלי חולצה ~מוזר. זה מה שעבר לי בראש. לא יודעת למה..
"קודם תביאי נשיקה" הוא הוציא את הראש מהחלון וקירב אותו אלי.
"התחרפנת?" צחקתי.
"נשיקקקקקה" סתיו אמר בקול ילדותי.
"טוב רק כי אתה בוגר" אמרתי והתקרבתי אליו. הוא חייך בסיפוק.
נתתי לו נשיקה על הלחי.
"הייי!" הוא קרא כשהתרחקתי צוחקת. "מי שמדבר על בגרות!"
"נו תפתח כבר את הדלת יא בהמה!" צחקתי.
"טוב פותח" הוא חייך עוד חיוך שטותי, ואז שמעתי את המפתח מסתובב בדלת והיא נפתחה.
הוא עמד שם, בלי חולצה ועם מכנס טרנינג ארוך, נשען על המשקוף. לא יכולתי שלא לשים לב לפלומת שיער כהה שניצבה בגאווה על החזה שלו.
"מותר כבר להכנס?" שאלתי בביישנות מדומה.
"בואי כבר" סתיו חייך ומשך אותי אליו לחיבוק. וואו. הוא יודע איך לחבק. לא יודעת להסביר את זה.. הוא כאילו, הראש שלי בדיוק מונח על הכתף שלו והראש שלו בדיוק נשאן על האוזן שלי, נושף עליה בעדינות ומעביר בי צמרמורות. והידיים שלו.. מחליקות באיטיות במורד גבי ומאמצות אותי אליו, לא חזק מדי, אבל מספיק חזק בשביל שאני ארגיש שאני יכולה להתפרק בחיבוק שלו. והריח שלו.. היה לו ריח נעים כזה, נקי. והשיער שלו היה נעים. והבטן שלו הייתה חמה כזאת וגם הגב.. אח.
הוא כאילו.. מותאם אלי. זאת עוד מחשבה שעברה לי בראש בחצי דקה בערך שהתחבקנו.
נכנסו פנימה, הורדתי את הסווצ'רט וזרקתי אותו על הארגז נעליים בכניסה.
"חכי שניה, בדיוק יצאתי מהמקלחת אז.." סתיו אמר והקריץ חולצה משום מקום. אז משם הריח האלוהי (:
"דווקא היה סקסי ככה" ליכסנתי אליו מבט כשהוא סיים להתלבש.
"בואי הנה.." הוא אמר בשקט, בקול החם הזה.. הוא משך אותי אליו, שוב באותו איזון פיזי. הוא ליטף לי את השיער ויישר אותו מאחורי האוזן שלי.
"כבר אמרתי לך שאני משוגע עליך כשאת עם פזור?" הוא אמר ונישק אותי.
נשיקה מטריפה אמנם, אבל כל הרגע הזה עברה לי רק מחשבה אחת בראש.האם 'אני משוגע עלייך' נחשב להצהרת אהבה?
אחרי כמעט 4 שעות משגעות של צרכים פיזיים בקן האהבה שלנו (התמזמזות על המיטה (וחצי!) של סתיו), בצחוק, עשינו עוד דברים חח, הודעתי לו שאני צריכה לחזור הביתה כי יש מבחן מחר.
יצאתי מהבית שלו והוצאתי את הפאלפון מהכיס כדי לראות הודעות ושיחות וכאלה, כי שמתי אותו על שקט כשהגעתי לסתיו.
לא הרבה תוכן, היו 2 סמסים מדנה- 'יש לך את החומר למבחן באזרחות?' ו-'אה את אצל סתיו חחח. דברי איתי(:'
שיחה שלא נענתה מגולן, מעניין מה הוא רצה. התקשרתי אליו.
"הלו סיס"
"מה נשמע?"
"בסדר, תגידי-אני יכול להשתמש במחשב שלך?"
"מה קרה לשלך?" עניתי בטון חושדני. אני לא אוהבת שאנשים אחרים נוגעים לי במחשב, הוא הדבר הכי אישי שלי. כל מה שכתבתי, כל ההיסטוריה של המסנג'ר, בלוגים.. הכל שם.
"רק במסנג'ר, בקשה! אני חייב לדבר עם תמר.. דחוף!" תמר זאת אחת שמתבשל ביניהם משהו כבר כמה זמן.
"טוב טוב יא נואש. אל תיגע בשום דבר ששלי."
"חולה עליך! ביי"
"ביי" צחקתי וניתקתי. אח, אני מרגישה כמו בנאדם טוב.
הייתי כבר עוד דקה בתחילת הרחוב שלי כששמעתי מישהו קורא לי, הסתובבתי, אלו היו דולב וענבל, ילדה מהכיתה שלי.
"דולבי! ענבלי!" חייכתי וחציתי את הכביש למקום שהם עמדו בו. חיבקתי את ענבל ואז את דולב, והייתי קצת מופתעת מחיבוק שלו. הוא הרגיש לי אינטימי כזה..
"מה את עושה פה?" ענבל שאלה.
"אממ.. אני גרה פה אז.. בדרך הביתה?" עניתי קצת בציניות. זאת שאלה קצת טיפשית לא?
"אה.. אנחנו חוזרים עכשיו מסרט" היא אמרה בגאווה. אולי זה המקום לציין שאני גרה ממש 2 דק' מהקניון.
"מגניב. משהו טוב?" שאלתי ובינתיים הוצאתי את הפלאפון שלי כי הרגשתי רטט- הודעה נכנסת.
מסתיו. משהו בחזה פרפר לו. 'כבר מתגעגע3>'
"כן סרט מצחיק בטירוף!" היא אמרה, ואז שינתה טון, "ממי זה, מסתיו?"
צחקתי, "וואו, איך את יודעת?"
"לפי החיוך" ענבל ענתה.
"התכוונתי.. איך את יודעת עליו על סתיו" תיקנתי את עצמי.
"בחייך" היא צחקה, "כולם יודעים!"
נשארתי קצת לפטפט איתם, ענבל חמודה. קצת מטומטמת, אבל חמודה (: ודולב.. היה די שקט. אולי קרה ביניהם משהו. אני אחקור אותו לגבי זה בהזדמנות.
נכנסתי הביתה, אמרתי שלום לכולם, הוצאתי את מיקי, דיברתי קצת עם דנה בטלפון, החלפתי כמה אסמסים דביקים עם סתיו, קראתי סיכומים באזרחות והתארגנתי לשינה.
כשהייתי כבר בתוך המיטה, בחדר החשוך ורק הנשימות של מיקי מפריעות לשקט,
כל הזמן חשבתי שוב ושוב על מה שענבל אמרה... "בחייך, כולם יודעים!".
מקווה שאהבתן! 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
זאת שכותבת(: