אני תכף צריכה ללכת אז כתבתי עכשיו ממש מהר פרק, סליחה אם זה פרק צולע.
מחר העניינים יתחילו להסתדר(:
(בפרק הקודם..)
סליחה על הלבוש שלי," גיכחתי, מודעת לכך שאני נראית כאילו הרגע יצאתי מהמיטה, "רוצים לשתות משהו?"
"זה בסדר, את יפה גם ככה" דולב חייך, והוא ורן סירבו להצעה הנדיבה שלי.
"סתיו?" שאלתי, מנסה להסיט את צומת ליבו מהילד הזר שפלש לי לבית בחזרה אלי.
"לא זה בסדר, אנחנו תכף הולכים.." הוא אמר בקרירות. מה? קרירות? מה יש לו?
הסתכלתי עליו, הוא לא נראה כועס או משהו. הוא דיבר עם אלון על משהו שקרה היום בבצפר.
הסיטואציה הייתה מוזרה מדי, לא ידעתי מה לעשות.. אנחנו- אני רן ודולב, עמדנו ליד הדלת וסתיו ואלון ישבו על המדרגות. סתיו התעלם ממני, אמר שהם תכף הולכים, אבל המשיך לשבת שם.
הבטתי על דולב ורן בחוסר אונים (בעיקר על דולב) וראיתי שהם מבינים את המצב, גם הם היו מבולבלים.
בעיקר רציתי להתעמת עם סתיו אבל לא רציתי מול כולם.
"בואו נשב" אמרתי והתחלתי ללכת לאט לסלון, מציצה אחורה כדי לוודא שהם באים איתי. כשנכנסנו לחלל הסלון דולב ורן התיישבו וסתיו לא בא.
חזרתי 2 צעדים אחורה, "אתם באים?" שאלתי.
"הממ הממ" סתם המהם.
"סתיו?" ניסיתי שוב.
"מה?" הוא ענה בחוסר סבלנות.
"קרה משהו?"
"לא."
"אז למה אתה ככה?" שאלתי.
"איך ככה?" הוא החזיר בשאלה.
"ככה.. לא יודעת, אדיש כזה ו..-"
"-בא לי." סתיו קטע אותי, "יאללה, נראלי שאני זז. אלון?" למשמע שמו אלון קפץ על הרגליים כמו כלב ממושמע.
"סתיו?" שאלתי שוב כשהם התחילו להתקדם לדלת.
"הממ?"
"מה יש לך?!" התרגזתי קצת.
" אתם באים?" הוא התעלם ממני וצעק לכיוון סלון, איפה שדולב ורן ישבו.
"רק באנו" רן ענה בקול מבקר.
"אז אתם נשארים?" סתיו שוב צעק אליהם.
"אממ.." הראש של רן הציץ מהסלון, "נראלי שנשאר קצת. תלכו, אנחנו נבוא עוד מעט.."
"אה טוב." סתיו הזעיף פנים, הוא כבר היה בחוץ וגם אלון, והוא התחיל לסגור את הדלת.
"סתיו!" קראתי.
"יאללה ביי" וסגר את הדלת. נשארתי המומה.
הוצאתי שקית ביסלי, בקבוק קולה ושלוש כוסות, והנחתי על השולחן בסלון, "ראיתם איך הוא התייחס אלי?" צנחתי על הספה מבואסת ליד רן.
"כן, לא הבנתי את הקטע שלו.." דולב ענה ולקח חופן ביסלי. "לא רבתם או משהו, נכון?"
"ממש לא.." עניתי מהורהרת, "הוא שלח לי אסמס חמוד קודם שהוא בא לביקור חולים..." הבנים גיכחו כשאמרתי 'אסמס חמוד',
"וחשבתי שהוא יבוא לבד, אז קצת הופתעתי אני מודה, אבל לא עשיתי לו כלום! ראיתם לא?" שיתפתי אותם.
"מוזר," רן אמר, מתרווח בספה קצת לכיווני, "האמת שאולי הוא הרגיש שנדחפנו לו קצת.."
"לא נראלי.. הוא זה שאמר שהוא עושה אצל כרמל עצירה ושנבוא איתו ואח"כ נלך לקניון" דולב ענה.
"אולי הוא הציע לנו מנימוס או משהו" רן הציע.
"לא נראלי" שללתי, "כי אז הוא היה מעוצבן עליכם, לא עליי.. אוף, אני לא יודעת מה הבעיה שלו" אמרתי בקול זועף.
רן גיכך וכרך את היד שלו סביבי, "אל תדאגי, הוא סתם טמבל, זה יסתדר" ומעך אותי בחיבוק צד. צחקתי וחיכיתי שהוא ימשוך את היד שלו בחזרה כשהוא סיים לחבק אותי.
"אז מה עשית היום?" דולב שאל. היד של רן עדיין הייתה כרוכה סביבי במן כירבול כזה, זה התחיל להרגיש לי לא נוח.
"ישנתי וטלוויזיה, לא יותר מדי" חייכתי.
"היה משהו מזה מצחיק היום" רן נזכר ודולב קטע אותו-
"כן נכון! שירה בציבור.." הוא צחק,"כינסו אותנו באודיטוריום והיה כל מיני שירי אביב כאלה, והיה משעשע. איזה שכבה של זייפנים אנחנו"
"וואלה? שרתם?" חייכתי והתרחקתי קצת מרן, שעדיין חיבק אותי. חיפשתי נואשות סיבה לקום ולעבור מקום בלי שזה יראה שאני לא רוצה לשבת לידו.
"כן! אני ואופיר שרנו את השיר הזה עם הפרחים המוגנים.. היה צחוקים" דולב צחק.
כשהשתרר שניה של שקט ניצלתי אותה וקמתי מהר-, "מישהו רוצה לשתות?" הרמתי את הקולה, מזגתי לכוסות וחילקתי להם ולעצמי.
אחרי שהצלחתי לעבור מקום בחשאיות שראויה לצל"ש, דווקא היה די נחמד.
אחרי שדיברנו מלא זמן החלטנו לבשל משהו כי נהיינו רעבים.. בסוף סגרנו על לאפות עוגה. כמובן שלא החסרנו מלחמת קמח וכיפים של בצק, ואחרי הרבה צחוקים ובלאגן הם עזרו לי לנקות ולסדר ויצאה אחלה עוגה. בינתיים בני המשפחה היקרים שלי התחילו לשוב הביתה, אבל לא הפריעו לי כי הייתי עם חברים.
אכלנו, דיברנו עוד קצת, הראיתי להם קצת תמונות במחשב, וממש בערב, לקראת 6 הם הלכו.
צנחתי על המיטה מאושרת. היה לי יום ממש כייפי. הלכתי לחפש את הפלאפון שלי ומצאתי 2 שיחות שלא נענו מדנה. התקשרתי אליה וקשקשתי קצת, סיפרתי לה על היום שלי (היא הופתעה כמה מהר אני ורן הצלחנו להתיידד, וגם אני הופתעתי) וכמובן שלא סיפרתי לה על תקרית עם רן. ואז היא אמרה שהיא צריכה לספר לי משהו.
"דברי.." שידלתי אותה.
"זה קשור לרן" היא נשמע מהססת.
"מה קרה? קרה משהו?"
"בערך.." היא נאנחה. "אני לא יודעת להסביר את זה, נהיה מוזר בינינו פתאום.. גם התרחקנו, ואנחנו כל הזמן עצבניים אחד על השני. ויש מן תחרות כזאת, כל פעם שאני מספרת לו על חברה טובה שלי- הוא חייב לספר משהו שקרה לו עם חבר שלו, או הפוך. אם אני שומעת שהוא נפגש עם ידידה שלו מיד אני מתקשרת וקובעת עם שי או מאור או משהו.."
"אממ.." התחלתי להגיד..
"ועוד משהו," היא אמרה, ונשמעה מאושרת יותר," אני חייבת לספר לך משהו, אבל תשבעי שאת לא אומרת לאף אחד. אף פעם"
"ברור!"
"טוב אז.. התנשקתי עם שי."
שניה של שתיקה לעכל..
"מה?!" היא נפלה על המוח? "דנה? מה עשית?"
"אני יודעת, זה ממש נורא נכון? אבל אני כבר לא יודעת מה לעשות עם רן.. נראלי שאני אפרד ממנו"
"זה מה שאת באמת רוצה?" שאלתי.
"נראלי שכן, ושי כל כך חמוד אלי...-"
"- גם רן היה חמוד אליך בהתחלה" התעצבנתי.
"אבל זה שונה, רן מתנהג אלי מגעיל. חוצמזה, זוכרת את הריב שהיה לנו לפני כמה ימים?"
"נו.."
"אסור לי לספר את זה כעיקרון, אבל את החברה הכי טובה שלי.. אז ככה- רן אמר לי שנגה, את יודעת מי זאת נכון?"
"כן נו" עניתי, זו ההיא שפגשנו בסרט.
"אז הוא אמר לי שהיא נשקה אותו."
הייתי בשוק.. "תמשיכי" אמרתי.
"אז הוא אמר שהוא שיתף פעולה לחמש שניות כי הוא היה מבולבל, ומיד שהוא קלט מה קורה הוא אמר לה שיש לו חברה ושזה לא לעניין" דנה סיימה לשפוך.
"וואו.." עניתי, "איזה מניאק. ודיברתם על זה?"
"ברור, לא כל כך האמנתי לו. גם אסנת החברה המטומטמת הזאת שלך, רמזה לי שיש ביניהם משהו אתמול, כנראה הם חברות או משהו. אני חייבת לדעת, אחרת אני באמת אתחרפן.
שתקתי רגע, היססתי, ואז.. "אפשר לברר את זה" חייכתי.
"מה זאת אומרת?"
"אני אתקשר לאסנת מועידה, ואני אחקור אותה על זה. אל תדאגי, אני אהיה טובה. ואת תשמעי הכל" שמחתי על התוכניות הגאונית שלי, לא חשבתי 2 מטר קדימה.
"כרמל, כבר אמרתי לך שאני אוהבת אותך?!" דנה צעקה, ושמעתי את השמחה וההכרת תודה בקול שלה.
חייגתי את המספר של אסנת והוספתי אותה לשיחה. אחרי שיחת חולין קצרה הגעתי לעניין.
"אני חייבת לברר משהו" אמרתי במתיקות.
"כן?"
"את יודעת מי זאת נגה מהחטיבה המקבילה.. נכון?"
"כן, היא חברה טובה שלי." היא ענתה בגאווה
"אה וואלה? לא ידעתי.. אז תקשיבי, יש שמועות שהיא ורן היו ביחד?" ניסיתי להשמע כמה שיותר רכלנית.
היא צחקה, "הם לא יהיו ביחד, אבל נראלי שהם יהיו.."
"וואלה? כי דווקא אמרו לי שהם סוג של היו ביחד, ואז בגלל שרן עם דנה אז הוא ניתק איתה קשר, ונגה ממש רוצה אותו או משהו כזה" עניתי בשעמום מדומה.
"מה פתאום? איזה שטויות.. הם סתם היו ידידים טובים עד עכשיו, הם עוד לא היו רשמית ביחד.."
"עוד לא?" שאלתי.
"כי רן עם דנה עכשיו לא?" היא שאלה בעוקצנות.
"אה רן ודנה עדיין ביחד?" שאלתי בתמימות, ובדמיון ראיתי את דנה מרימה לי אגודל. ידעתי שהיא בקו השלישי, מצוטטת לכל השיחה.
"לפי מה שאני יודעת כן. תקשיבי, אני אספר לך מה קורה אבל שזה לא יצא ממך אוקי?"
"בטח שלא."
"מסתבר שרן קצת רצה את נגה לפני שהוא ודנה היו ביחד אבל היה לה חבר, ועכשיו הם נפרדו, ובשניה שהם נפרדו נגה באה לנשק אותו.. אז הם כאילו התמזמזו שעות, ואז הם דיברו והיא הבינה שהוא לא יכול להפרד מדנה עכשיו, אבל הוא אמר לה שהוא רוצה להיות איתה וזה, וגם לפני כמה ימים הייתי אצלה וראיתי איזה סמסים הוא שולח לה, איזה חמוד הוא.. קיצר נראלי הוא יפרד מדנה-" צליל ניתוק.
"כרמל?" אסנת שאלה, ואז הבנתי שדנה היא זאת שנתקה. אוי לא. מה עשיתי?
"אסנתי אני אדבר איתך תכף, אני חייבת ללכת ל.. אני עוד כמה דק' מתקשרת אליך סבבה?"
"ביי נשמה" היא ענתה וניתקתי. במהירות על התלבשתי ורצתי לבית של דנה, איזה מזל שהיא גרה 5 דקות ממני.
מקווה שאהבתם
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
זאת שכותבת(: