מאוחר.. (: אז ככה, כמה דברים:
דבר ראשון- כל אלו שלינקקו אותי, בכיף, לינקקתי אתכן בחזרה. אם מישהי או מישהו רוצים להחליף לינקים אז בכיף בשמחה ובששוןP:
דבר שני- אני כותבת את הסיפור שלי עכשיו, אבל הוא מתרחש בעצם בחורף,
ככה שאני מצטערת שאני משמיטה דברים חשובים כמו גשם או קרמבו או מגפיים,
אני קצת מבולבלת מזה, אבל אני משתדלת כמה שאפשר(:
שוב פרק קצר, לא יצא לי לכתוב הרבה. מחר אני מקווה שיצא לי לשבת יותר, ואז אני יעלה פרק ארוך ארוך ארוך לשבוע שיחלוף בהעדרי ):
קריאה נעימה ולילה טוב
(בפרק הקודם)
"מסתבר שרן קצת רצה את נגה לפני שהוא ודנה היו ביחד אבל היה לה חבר, ועכשיו הם נפרדו, ובשניה שהם נפרדו נגה באה לנשק אותו.. אז הם כאילו התמזמזו שעות, ואז הם דיברו והיא הבינה שהוא לא יכול להפרד מדנה עכשיו, אבל הוא אמר לה שהוא רוצה להיות איתה וזה, וגם לפני כמה ימים הייתי אצלה וראיתי איזה סמסים הוא שולח לה, איזה חמוד הוא.. קיצר נראלי הוא יפרד מדנה-" צליל ניתוק.
"כרמל?" אסנת שאלה, ואז הבנתי שדנה היא זאת שנתקה. אוי לא. מה עשיתי?
"אסנתי אני אדבר איתך תכף, אני חייבת ללכת ל.. אני עוד כמה דק' מתקשרת אליך סבבה?"
"ביי נשמה" היא ענתה וניתקתי. במהירות על התלבשתי ורצתי לבית של דנה, איזה מזל שהיא גרה 5 דקות ממני.
בדרך (הלא ארוכה במיוחד) כבר דמיינתי את הגרוע מכל- דנה שבורה או בוכה,
מחזה נדיר בד"כ, והאמת שלמרות ההיכרות המעמיקה שלי עם דנה,
באמת הופתעתי כשהיא פתחה לי את הדלת -במכנס שחור קצר וגופיה חשופה- בחיוך ענקי ומופתע, "כרמי? מה את עושה פה?"
"האמ" השתעלתי במבוכה, "את בסדר?"
"אה.." היא עשתה פרצוף מזדהה, "בואי למעלה, אני לא רוצה ציטוטים"
פלטתי 'היי' להורים שלה ולאח הגדול שלה שישבו במטבח, ועלינו לחדר שלה.
דנה סגרה את הדלת ואני השתרעתי על המיטה.
"אז ככה," היא התיישבה לידי, נינוחה ושלווה לגמרי, הייתי מופתעת לחלוטין. נכון, דנה טיפוס לא עמוק או רגשני במיוחד, אבל זה עדיין לא כל כך נעים לשמוע מה שהיא שמעה לפני כמה דקות.
"נפרדתי ממנו" היא פלטה.
"את מה?" נחנקתי.
"הוא מנייאק לא?" דנה שאלה וסובבה קצוות שיער על האצבע באדישות, "גם את היית בשיחה עם אסנת, שמעת הכל לא?" קצת נעלבתי מה'גם את'. אני זאת שהייתי בשיחה. דנה זאת ש'גם' הייתה.
שתקתי, באמת שלא חשבתי שזה יגיע לזה. היא הסתכלה עליי במבט מצפה.
"נו" אמרתי בשביל לספק אותה, "ספרי לי."
"סבבה," דנה ענתה בחיוך מאושר,"התקשרתי אליו ישר אחרי ששמעתי את אסנת, אמרתי לו שאני צריכה לדבר איתו. הוא היה סבבה לגמרי.. בהתחלה סתם שאלתי שאלות, אם הוא זוכר כמה זמן אנחנו ביחד וכאלה. ואז אמרתי לו שאני מצטערת אם אני פוגעת בו, אבל כמו שלא הייתי רוצה לגלות שהוא מסתיר ממני דברים- גאוני לא?בטוח הלחצתי אותו בקטע הזה- ככה אני לא אסתיר ממנו. אמרתי לו שאני מרגישה דברים כלפיי מישהו אחר ושגם ככה הקשר שלנו כבר מזמן לא מה שהוא היה".
שתקתי לרגע, וגם דנה שתקה. הרגשתי מוזר בחזה, זה לא מה שרציתי כל הזמן? שהם יפרדו?
והמצב עם סתיו מוזר עכשיו. הכל מוזר.
"מה הוא אמר?" שאלתי בשקט, ודנה קפצה טעונה כאילו רק חיכתה לשאלה, "הוא צעק עלי, את קולטת?! עלי! הוא אמר שאני חסרת טאקט ושלא נפרדים ככה ממישהו ושאני ממש מניאקית. אני מניאקית? ומה אתה?!" דנה התעצבנה וצעקה קצת, והרגשתי הקלה שהיא סוף סוף מראה רגש. אני לא אוהבת אנשים שמתנהגים כמו רובוטים.
"הוא באמת מניאק," עניתי בשקט, "הוא לא היה צריך לשחק בך.. אבל זה באמת חוסר טאקט להפרד ממישהו בטלפון דנה, ועוד להגיד לו שיש לך מישהו אחר תוך כדי."
"את מה-זה טועה" היא התווכחה, "אני לפחות אמרתי לו על המישהו אחר הזה, מתי הוא בדיוק חשב להגיד לי על הנגה הזאתי שלו?!"
"הוא אמר לך, להזכירך. לפני שעה דיברנו על זה" אמרתי בטון מבולבל.
"הוא אמר לי שהיא נשקה אותו ושהוא לא התנגד, זאת לא מה שאסנת אמרה לך בטלפון.."
"ומאיפה לך שאסנת או נגה, אחת מהן, לא עיוותה את המציאות?" לא חשבתי על זה שאני מערערת את דנה, סתם חשבתי בקול רם. לפעמים אני ממש עושה דברים בלי לחשוב פעמיים.
"מה יש לך?" היא צעקה, "את לא יכולה לפרגן לי קצת לפעמים?"
"דנה אני..-" "-אל תתנצלי עכשיו! נמאס לי מזה! את לא היית שם בשיחת טלפון?! שמעת בדיוק מה שהיא אמרה!" היא המשיכה לצעוק עלי.
"גם את התנשקת עם מישהו אחר" אמרתי בשקט, כזאת מפגרת. לא הייתי צריכה להגיד את זה.
דנה התחילה לבכות.
"דנה..." אמרתי ברוך, נבהלתי. אף פעם עוד לא ראיתי את דנה במצב כזה, ועוד בגלל בן?
"אני ממש מצטערת, אני מטומטמת לגמרי. סתם יש לי מצב רוח, אל תקחי אותי קשה.." היא יבבה.
"זה בסדר," התקרבתי אליה וחיבקתי אותה, "את יודעת שאת חברה טובה שלי, אני פה גם בשביל זה" חייכתי חיוך מעודד וליטפתי את השיער שלה.
"זה פשוט..." דנה אמרה מאחורי הדמעות "הוא בגד בי.. ואני ממש אוהבת אותו.." המשכתי לחבק אותה וחשבתי אם להזכיר לה שוב את הבגידה שלה או לא, עד שהיא הפתיעה אותי שוב-
"אני לא באמת התנשקתי עם שי." היא הודתה בשקט, "בחיים לא הייתי בוגדת ברן.. סתם המצאתי את זה, כדי שאני לא אצא פראיירית."
"דנה, את לא פראיירית" אמרתי לה, לא ידעתי מה להגיד.
"אני ממש אוהבת אותו" היא אמרה שוב, "אפשר לדבר איתו על הכל, הוא.. הוא חבר אמיתי.. והוא גורם לי להרגיש.." היא שוב התחילה לבכות בקול רם.
"דנה, אבל זה עוד לא נגמר. ראית כמה הוא נפגע שזרקת אותו, הוא מרגיש אליך אותו הדבר, בטוח!" עודדתי אותה. היא לא אמרה כלום אבל המשיכה לבכות.
"יודעת מה?" שאלתי, "רק תגידי ואני אדבר איתו. אין לי בעיה עם זה, אין לי בעיה עם זה בכלל." הייתה לי בעיה ענקית עם זה, אבל החברות שלי עם דנה היא לפני הכל.
"בחיים לא אהבתי בן..." היא בכתה.
"דנה יהיה בסדר, זה לא כזה נורא. גם הוא אוהב אותך."
"...כמו שאני אוהבת את רן..." היא השלימה את המשפט, "...הוא היחיד".
בסוף דנה נרגעה, ונשארנו בבית.אחרי ששתינו שוקו חם דיברנו על זה עוד קצת, וסוכם שאני אדבר איתו, רק לא הבטחתי מתי..
ב11 חזרתי הביתה, די מוקדם, יום שישי והכל. בדקתי שוב ושוב אם יש שיחות או סמסים מסתיו-כלום.
לקחתי את הפאלפון וכתבתי 'סתיו? אני צריכה לדבר איתך..' הסתכלתי על ההודעה די הרבה זמן והתלבטתי אם לשלוח או לא.
מצד אחד, אני לא רוצה להרוס את זה, אבל באמת שאין לי כוח. מה עשיתי לו? אין לי מושג, זה הוא שחייב לי הסברים על המוזרות שלו היום בצהריים.
בסוף מחקתי את ההודעה וכיביתי את הפלאפון.
אני לא יודעת מה אני רוצה כבר. פיהקתי פיהוק גדול והלכתי לישון.
מקווה שאהבתם