Tales By Josh

 -תהיות-

חברים,
האם הם קיימים?
בעיניי,
לפני כל המקרה ההוא שקרה,
הייתי בטוח שכן.

אהבה,
האם היא קיימת?
בעיניי,
לפני כל המקרה ההוא שקרה,
הייתי בטוח שכן.

כנות,
האם היא קיימת?
בעיניי,
לפני כל המקרה ההוא שקרה,
הייתי בטוח שכן.

אך היום,
לאחר כל זה-
אם תשאלו אותי,
לא אומר בוודאות כי כן,
יכול להיות שכל זה אכן קיים- אך לא בעולמי שלי.

וכן- יכול להיות שהיו קיימים ערכים אלה אצלי,
לפני שהבום התפוצץ,

מה שכן אומר בוודאות-
זה שהכאב ישנו,
הותרת בי כתם, לכל החיים.

..סתם עוד משהו די ישן שכתבתי,

ולבסוף החלטתי לפרסם.

- ג'וש.

-לעולם לא-

לעולם לא חשבתי שזה קורה,
לעולם לא חשבתי שזה יקרה לי,
לעולם לא חשדתי בך, ובשאר ידידיי,
והכל,
הכל התגלה כשקר אחד גדול.

חברים,
מה שחשבתי שיש לי,
התגלו כשקר גם כן,
כשוטה- חייתי בבועה אחת גדולה,
וכשהתנפצה,
כל הכאב התנפץ גם כן.

נפלה עליי חשכה,
והאור- שבקצה המנהרה,
נראה רחוק מלהופיע בפניי.

משהו ישן שכתבתי (למגירה)
והחלטתי לפרסם אותו,

מוקדש לה, לו, ולו.

- ג'וש.

קרוב לשנה שלא עידכנתי, יצא לי אתמול להזכר על קיומו של הבלוג הזה..
אז דפדפתי בארכיון, ואז זה היכה בי..
קרוב לשנה אמנם לא עדכנתי, ועם זאת גם קרוב לשנה שאנחנו לא בקשר,
אני- והיא,
לא יודע למה,

אני לא חושב שאני מסוגל לסלוח לה.. לו..
על כל מה שקרה, זה פשוט היכה בי כמטח קטיושות.
 
אני גם לא חושב שנחזור להיות בקשר.. אז,
כנראה שהגיע הזמן לתקופה חדשה, הלא כך?

וכן, אני לא אומר שלא המשכתי בחיי, כי אני כן,
פשוט התחושות הללו.. של הבדידות, של הלבד הזה, ותחושת הנבגד, הבגידות
עולות בי כל פעם מחדש..

האישה ההיא, שאהבתי כלכך, שהקרבתי למענה ולמען היחסים שלנו כלכך הרבה.. עשתה לי טראומה,

הותירה בי מעין שוק.

אשתדל לעדכן פה (פחות על רגשותיי)

אך יותר על שיריי (שנכתבו בשנה הזו שלא עדכנתי למגרה בלבד)

- ג'וש.