"אם מישהו לא אוהב אותך כמו שאתה רוצה אין זה אומר שאתה לא נאהב על ידו בדרכו שלו."

כשאני מדמיינת בן זוג דבר ראשון שעולה לי זה המגע הגברי שלו. ידיים מחוספסות, גדולות וגבריות. חיבוק שלו שיעטוף את כל כולי, הרגשה כזו של הגנה שלו אלייך מפני כל העולם. חיבוק עדין ויחד עם זאת חזק של הפגנת נוכחות ושל אהבה אינסופית. חיבוק ארוך כזה שאת מסוגלת פתאום להריח את הבושם שמזמן התנדף לו.

מגע כזה של הידיים על הגוף שלי שפשוט מעביר צמרמורת שכל שורש השערה מצטמרר ונהפך לעור ברווז. מגע עדין שהולך ונהיה אגרסיבי וחרמן. 

שפתיים שלא משנה הגודל שלהן, אלא איך שהן יודעות לבצע פעילות משותפת עם הלשון. 

"לא מתפשרת על אהבה". אני לא זוכרת כבר כמה פעמים אמרתי וכתבתי את זה לעצמי מרוב הפעמים שאני חוזרת לזה. אבל תודה שיש לי חברות שמזכירות לי כל פעם מחדש.

נמאס לי להתחיל משהו שמרגיש טוב (כי בכל זאת, מי לא אוהבת להיות מחוזרת ונאהבת על ידי האחר?) אבל לא נכון, ואני נותנת לזה להתפתח והזמן עובר ושוחק אותי.

לא רוצה לחיות בפשרה. רוצה לחיות בידיעה שאני מאושרת ומסופקת. אני רוצה להעצים את עצמי. להרגיש אשה עצמאית, מסופקת וחזקה. לא עצמאית כי אני לא סומכת על בן הזוג, ולא לא מסופקת כי בתכלס אני לא כזו שמסוגלת לתת לכל אחד מתי שיתחשק לי. אני מאוד פועלת לפי הרגש וקשה לי להתנתק ממנו. אז עד כה- לא מסופקת בעליל; וחזקה לא כי אני תמיד זו שמרגישה פחות רגש- כי זה שאוהב פחות הוא השולט. 

אני רוצה לקום בוקר לבד, לחייך את החיוך הכי גדול זה שגורם לקמטוטי אושר בעיניים, להרגיש את הלב קופץ משמחה שהגיע יום חדש עם דברים חדשים ורק בן-זוג אחד ויחיד שאוהב בכל ליבי וכל חיוך שלי יהיה בשבילו ובגללו.

אני רוצה לקום בוקר נוסף כשהבן-זוג לצידי וחיוך עם רוגע ענקיים עופפים אותי וגורמים לי להרגיש באוויר.

פעם אחת לא הרגשתי את זה וכל כך רוצה.

לא מתפשרת על אהבה אבל איכשהו זה מתחיל ככה. נמאס לי להיות שוברת הלבבות. או במחשבה שניה פשוט צריכה להפסיק לצאת עם בחורים רגשניים שלצערי לרוב זה מתגלה קצת מאוחר מידי. חייבת לשתף שקצת עלה לי קיא עכשיו.

הוא כל כך רומנטיקן וזה מקסים אבל המחשבה שעולה לי בראש שהוא זה שלובש את החצאית ואני את המכנסיים.

וזה שכל פעם מזכיר לי כמה שהוא שובינסט ושלא נוסיף על בטחון עצמי מופרז שגורם לי רק לרצות להתרחק (בייב, אם יש לך אלף בחורות שמחכות רק לך, אל תגרום לי להיות זו שתעצור בעדך).

וכמובן הבלתי נשכח שהוא בעצם קצת הפכפך, פחדן, אוהב הרגל ופוחד לקטוע אותו. אם אפשר לסכם תיאור על הבלתי נשכח ללא ספק המלה היא חרא (שעצם המחשבה רק עושה לי לחרבן. סליחה על הבוטות, כן?)

הכל מתחיל קסום ואיכשהו זה מתדרדר למצב שאני לא מסוגלת יותר, אני מרגישה שאני לא במקום בטוח ואני מתחילה לאבד את עצמי.

זה כל כך מתסכל.