כתבתי את זה ב4 בבוקר.
זה שאין ישרא - לא אומר שלא הייתי מעוצבנת....
אבוי.
חרגתי ממנהגי והשארתי SMS לבחור שאני לא מצליחה להרדם ואם בא לו לדבר.
הייתי די בטוחה שלא באמת יבוא לו לדבר.
אולי הוא יזמין אותי אליו היתה המחשבה החיובית שעלתה בראשי.
רוב הסיכויים שהוא לא יענה היתה המחשבה ההגיונית.
שתי דקות אח"כ – צלצול הטלפון.
הוא רצה לדבר בבזק.
ואז...........
אז הוא פשוט לא הפסיק לדבר.
קצת יותר מדי פלצן.
קצת שמעתי יותר מדי על אהבות העבר שלו (ממש מרתק)
שמעתי המון על העבודה שלו (נו טוב שיהיה)
והכל .....
כאילו הוא אמור להיות שנון ומצחיק או משהו.
הוא לא מתאמץ – ככה הוא מדבר.
וזה עשה לי כ"כ רע.
רע ברמות נוראיות כאלה.
אם חברים שלי היו מדברים איתי ככה –
הייתי מרביצה להם.
ובקשר אלינו – הוא אמר שהיה לו ממש טוב ושהחיבור הגופני בלה בלה בלה....
שזה לא לגמרי רחוק מהמציאות.
אבל גם אין ממש איך להגיב למשפט נוראי שכזה.
דיברנו כמעט שעה וחצי.
על מה יש לדבר כ"כ הרבה זמן לעזאזל?
לא המציאו כלי תחבורה?
אז לפחות הייתי מקבלת משהו.... (יש לי מבחן מחר כסאמק).
והוא דברן.
כמעט ולא נותן להשחיל מילה.
זה מוזר לי.
בד"כ אנשים שאני מדברת איתם חוקרים אותי ומתעניינים.
אבל הוא כ"כ שקוע בהוויה העצמית שלו....
לא שזה רע,
אבל קשה לי לעשות את שינוי הפאזה הזה.
הכל באשמת בובו כמובן.
לפני שהכרתי אותו הייי יותר פלצנית ודברנית.
הוא גילה לי את החן שבשתיקה J
כשאתה מתרגל לחן הזה קשה להפסיק אותו.....
או שאולי אני פשוט not a very good listener?
שזה גם די נכון.
למה לעזאזל אני צריכה לשמוע על האקסית שלו?
אנחנו אפילו לא ...
אנחנו כלום.
אכן חוויה טראומטית שהורידה לי את החשק ממנו.
נו טוב לא לגמרי – הרי החיבור הפיזי טוב (מה זה השטות הזאת???? מי מדבר ככה??).
גוועלד.
אני רק רציתי סקס.
זה כל מה שרציתי.
מקסימום אולי שיחה של 10 דקות.
וכל זה בגלל שלא הצלחתי להרדם.
עכשיו אני בכלל לא מצליחה להרדם.
מרנין משהו יש לציין.
תרופת ערנות כוזבת.
אני ממש בכיינית כנראה,
אבל........
לא יודעת.
אין אבל.
נשיקות,
נטע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
