אני וידידי ההומו
ישבנו ואכלנו לנו.
בסוף הארוחה אחרי הסיגריה,
הבחנתי כי משעמם לי.
ישבתי וקראתי לי להנאתי את הגלובס שלי,
וחשבתי על הדברים שאני יכולה לעשות.
ואז לפתע המחשבה הצלולה קפצה לראשי
ולקול תרועות החצוצרה
ולאור המנורה הקטנה שנדלקה בראש שלי הבנתי -
חשקה הנערה בסקס.
הלכה הנערה למחשב,
לראות באם מישהו מה"קבועים" (ממש נשמע פרוע היי.... יש איזה אחד-שניים בסצנה המדוברת) חושק באיזה מפגש אינטימי שורף קלוריות של חורף.
דווקא הגיעה הודעה מאחד מהם.
נפשי קצה בו.
השאר היו בגדר נעלמים.
אך לא בחורה רבת תושיה כמוני תוותר - לא ולא!
נכנסתי לי לאחד מאתרי ההכרויות (סקס?) חביבים עלי,
ולפתע פתאום -
נגעלתי.
לקרוא עוד כפולות של שלושה משפטים על איך מישהו מקסים וחובב טבע רוצה לרוץ עימי במדבר תוך כדי נענוע אגן פרוע ואי-החזרת טלפון ביום למחרת.
פשוט נגעלתי.
לא יכולתי להסתכל על זה יותר.
לא על הבחורים,
לא על דברי השנינה,
לא על האתר שקיים רק למען הסטוצים (יזיזים לייק דה).
נמאס לי לקרוא בין השורות
באם מישהו שווה באמת או שהנה עוד סתם אידיוט
נמאס לי לנתח זוויות צילום
נמאס לי לפסול נתונים לא אמינים
פשוט - מגעיל.
כן,כן כמו כולם כנראה שגם אני לא הכי כנה כאן,
אבל - כנראה שזו הבעיה כאן.
היכולת להסתתר,לעוות,לעצב את המציאות כרצונך
כל כך גדולה
שאנשים לא מבינים שאם דווקא בהכרות אמיתית חשקה נפשם -
זה כנראה לא המקום.
כנראה ליחידי סגולה או משהו.
הדבר היחיד שיצא לי מהאתרים בהטיפשיים הללו (חוץ מהמון סקס כמובן)
זה להבין את השפה הפרטית.
להבין את הקודים הקטנים והמפגרים.
ולהבין שילדים קטנים צריכים להיות מוצאים מהחוק (נו טוב לא באמת).
גלשתי קצת.
נמאס לי לסנן
נמאס לי להאמין
נמאס לי לסנן אנשים עם שגיאות כתיב.
אני יוצאת לשתות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
