my pink hell החיים על הפלנטה שלי |
| 7/2008
חרא גיל 19 סיימתי ביצפר אחרי שנה קשה ואני מתבאסת שסיימתי.
האמת היא שאני בדיכאון. חרא דיכאון. דיכאון של התחלת החיים המשעממים.
הגיל שהיה מותר לעשות הכל עבר עכשיו נשארתי אני עם השעמום הזה שנקרא חיים.
כבר לא שותים כמו פעם ולא מתמסטלים כמו פעם
וכבר לא צוחקים כמו פעם!!!!
בוכים הרבה יותר. סיימתי את גיל ההתבגרות שלי וזה נראה כאילו סיימתי את החיים שלי. אבל אי אפשר להחזיר את הגיל לאחור. חבל. זה היה חוסך לי מלא בכי.ושיעמום.
זה כבר לא אני. זאת מישהי אחרת שאני שונאת. מישהי גדולה. הגיל שלי!!!!!!!!!! עכשיו אני מבינה למה אנשים לא אוהבים ימי הולדת. עד גיל 18 זה מרגש. מתנות, הרבה אלכוהול ועדיין יש חברים אח"כ אתה מבין שכל שנה מציינת יעד גרוע למה ככה הם החיים??
| |
| |