עד עכשיו כעסתי, בעיקר על הממשל, על המשטרה והייתי מנותק בכלליות.

עכשיו בעבודה קראתי חלק מהכתבות וחלק מההספדים ושמתי משקפי שמש - לא רציתי שהנוסעים ברכבת יראו את הניצוץ בעיניים שהופיע מהדמעות שעולות לי בעיניים. ילדים, שני בני 16 ואחד בן 19, קטנים ממני כמעט בעשור.

הכעס כמעט עבר ותפסה את מקומה והבושה, בושה על התנהלות לקויה של גורם שאמור להגן על האזרח.

בושה ועצבות....