מי היה מאמין שאחרי כל כך הרבה זמן ורדיפה אני אמצא את האהבה שלי בדמות ילדה עוד מעט בת 17 שלמרות הגיל הצעיר עברה כל כך הרבה, למדה כל כך הרבה.

מי היה מאמין? חודש וחצי, כמעט חודשיים שאומנם היו בהם קשיים ונפילות אבל אני לא זוכר מתי הייתי כל כך מאושר.

כל "אני אוהבת אותך" ממנה והלב שלי מחסיר פעימה. קשה לי להאמין שמישהי כמוהה תרצה אותי, נרקומן לשעבר, אלכוהוליסט בגמילה שעשה טעויות אין ספור בחייו...

למה שהילדה המקסימה הזו תעיף מבט אחד לכיוון שלו ועוד אחרי שפגעתי כל כך הרבה בחברה הכי טובה שלה...

ובכל זאת היא איתי, היא שלי ואני שלה, אנחנו פרטנרים, אנחנו זוג.

היא גרה באשקלון וזה מדאיג אותי במיוחד במצב היום, אני מוצא את עצמי עוקב אחרי הודעות על אזעקות וכל אזעקה באשקלון אני שואל את עצמי אם היא בממ"ד או מרחב מוגן.

לקבל ממנה הודעות כשאני בעבודה נותן לי כוח לסיים את היום. סופ"שים שהיא באה הפכו להיות הימים שאני הכי מצפה להם. לוחמת שלי... לוחמת וסמוראי, זיווג משמיים! ♡

הדבר היחידי שמפריע לי זו הקנאה שלי, שפתאום תלך עם מישהו אחר.

אני יודע שהיא לא תלך אבל משהו בתוכי לוחש לי דברים רעים - "אתה לא מספיק טוב, יש יותר יפים ומצחיקים וחכמים. אתה מאכזב אותה, אתה חונק אותה עם כל ההודעות שלך"

היא הבטיחה לי שזה לא נכון, שאין לי מה לדאוג אבל כזה אני - מפוחד. במיוחד שמצאתי אוצר אז אני מפחד לאבד אותו.

יהיה בסדר, שומר על אופטימיות, או לפחות מנסה.