אז יום ארוך אבל נגמר.

היה חביב בהחלט חוץ מהעובדה שלא קיבלו אותי לאלבר, אבל לא נורא יש עוד מקומות וגם ככה עוד חודשיים או שלושה אני עולה על מדים.

בעבודה בבית קפה דווקא היה לא רע ואפילו די נחמד.

ראיתי שהפוסט שלי חלומות מופיע בפוסטים החמים וזה בהחלט מחמיא.

קסם קסם קסם... כמה שאכפת לי ממך וכמה שצבת לי לשמוע את זה:

"אז מה את עושה עכשיו?"

מנגבת את הדמעות והולכת לישון"

הלוואי ויכולתי לעודד אותך קסם, אני באמת לא יודע מה לעשות.

אורסולה מקבלת כינוי חדש, קאיוקי (kayuki) שביפנית זה כינוי ל"פרח לבן" ואני חושב שזה ממש יפה.

ולגבי קאיוקי(!), היא מתחילה להשמע הרבה יותר טוב בימים האחרונים ואין לה מושג בכלל כמה זה עושה לי טוב לשמוע אותה ככה.

והיום בכלל היה נשמע כאילו היה לה יום טוב וזה עודד אותי היום אפילו.

הבעיה היא, וזו בעיה גדולה, שאני מתחיל להרגיש כלפיה משהו, שזה ממש לא בסדר מכמה סיבות:

-יש לה חבר

-נפגשנו פעם אחת וגם אז בקושי יצא לנו לדבר כי היו 300 איש מסביב

-היא גרה יחסית רחוק (לא משנה איפה) ולי אין את האמצעים להגיע לשם

-אין לי מה להציע לה בתור בן אדם, אני חסר כל: רכב, כסף, דירה משלי ועוד ועוד

יש לי משהו שאני קורא לו "סינדרום האביר על הסוס הלבן", שבעצם אני מנסה לעזור ו"להציל" את כולם גם אם זה מגיע על חשבוני...

בקיצור אני מתסבך את עצמי סתם וצריך להרגיע חח

לסיום, תמונה ישנה שצילמתי עוד כשעבדתי באבטחת טיולים ושיר שמתאים ל"אירוע" חח:

דני סנדרסון ומזי כהן - זה הכל בשבילך