אתמול בערב היה לי ריב גדול עם אמא שלי שאמרה לי שאני צריך להחליט מה אני רוצה מעצמי בחיים האלו.
ואני לא יכול להסכים איתה יותר, אבל לתקוף אותי ולצעוק עלי זו לא הדרך.
אני מאוד מצטער על שהיו דרכים בחיים שלי שברחתי והיו לא נכונות, ואני משתקם מהשימוש שלי בסמים שעיקב את ההתפתחות המנטלית שלי והלוואי וזה גם היה עוצר את ההתפתחות הפיזית והייתי נשאר בגיל 17 או אפילו 18 אבל אני גדלתי ונשארתי חסר ניסיון בחיים.
אני יודע להכין קססה, עם איזה שטר הכי קל להריח ועל איזה משטח הכי נוח לסדר שורות, אני יודע שהחגי הלבן-לבן והכחול-לבן זה החגי הכי טוב ושלא כדאי להתארגן מנווה שענן בת"א כי יש שם חרא חשיש, אם כבר מתארגנים מיפו.
אבל אלו הדברים שאני מכיר, אלו הדברים שאני יודע.
אין לי בגרות, או פסיכומטרי ולא, לא עשיתי מכינה לשום אוניברסיטה.
גם בתיכון בקושי למדתי.
אז אני משתדל לשרוד בעבודות ומחפש קורסים מקצועיים שאני אלמד מקצוע כלשהו שאני גם אוהב כי יש לי כסף רק מהפיקדון הצבאי וחבל שאני אוציא את זה על משהו שבסופו של דבר אני אסבול ממנו.
ההורים שלי דחפו אותי לקבע והינה אני בהתליכים לגיוס מחדש ועדיין אני מרגיש שלא מרוצים ממני.