עוד פיגוע, עוד הרוג, ושוב למגר את האלימות...

יסוד הדמוקרטיה, לפני 19 שנים דיבר אדם גדול על נושא זה ועוד בעצרת לשלום.

"אלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית.

יש לגנות אותה, להוקיע אותה, לבודד אותה.

זו לא דרכה של מדינת ישראל."

אז בשבוע האחרון האלימות חוגגת בירושלים, לפחות האלימות המתוקשרת, ושלשום פיצוץ בדרבי התל אביבי ואתמול שוב פעם מכות מחוץ לבית המשפט.

ואלימות מילולית ברשת, ואלימות במועדונים, חוסר סובלנות בכבישים ועוד ועוד ועוד.

ועד מתי?

כבר היה עוד איום לרצח על ראש ממשלה ואימו לרצוח את ביבי, ואלימות נגד תנועת "שלום עכשיו" "צריך לשלוח אתכם למשרפות!" "תמותו בוגדים!" "נאצים!" "צריך לרצוח אתכם!"

הפיגוע היום מחזיר אותי אחורה שבתור ילד פחדתי לנסוע לירושלים, פחדתי לעלות על אוטובוסים ועד היום מחפש בכל חור חפצים חשודים באוטובוס בשניה שאני עולה עליו.

עד מתי?!

תמונות של גופות ואימהות בוכות שבעליהן מחבקים אותן מנסים לתפוס למה רצחו את הילד שלהם שסך הכל עלה על אוטובוס לחבר.

צלקות על הגוף של חבר שלמד איתי בפנימיה מהפיגוע בקו 37 בחיפה, הן לא יעלמו לעולם ובטח שלא התמונות שקיימות אצלו בזיכרון.

ואנחנו מדברים על שלום עם הפלסטינאים עוד לפני שיש לנו שלום בין עצמנו, זה לא יעבוד.

מקרים כמו שקרו בדרבי, הם ההתחלה! הם השורש! העלמת העין בבתי המשפט, דוקרים שיוצאים לחופשי אחרי יומיים מעצר...

אלו הסיבות שאני הולך דרוך ברחוב, אלו הסיבות שבנות הולכות עם תרסיס פלפל בתיק ואלו הסיבות שתמיד חשבתי פעמיים אם ללכת למועדון, פחדתי ועדיין מפחד.

"זה כרוך בקשיים, גם במכאובים. אין דרך לישראל בלי מכאובים. עדיפה דרך השלום מאשר דרך המלחמה. אומר לכם את זאת מי שהיה איש צבא ושר ביטחון, ורואה את כאבי המשפחות של חיילי צה"ל. למענם, למען בנינו ונכדינו, במקרה שלי, אני רוצה שהממשלה הזאת תמצה כל שמץ, כל אפשרות, לקדם ולהגיע לשלום כולל. גם עם סוריה תהיה אפשרות להגיע לשלום. עצרת זו חייבת לשדר לציבור הישראלי, לציבור היהודי בעולם, לרבים רבים בעולם הערבי ובעולם החיצוני, שעם ישראל רוצה בשלום, תומך בשלום - ועל כך תודה רבה לכם".

במילים אלו סיים ראש ממשלת ישראל יצחק רבין את עצרת השלום ב-4 לנובמבר 1995 ומיד לאחר מכן נורה למוות

פוסט זה אני לא אסיים עם שיר אלא עם חלק מנאום רבין יהיה זיכרו ברוך