הימים האחרונים היו גדושים...

ביום שישי היתה מסיבת יום הולדת לאחיין שלי בצהריים במכון וייצמן והיה ממש נחמד ואפילו למדתי דברים חדשים, למשל ידעתם שסממית בעלת ראיה בדיוק כמו הטי-רקס? ראיה מבוססת תנועה ואם משהו לא זז אז היא לא מצליחה לראות אותו.

בערב היתה יום הולדת לחבר התימני :) היה ממש אחלה והוא ממש שובר סטיגמה הבחור לא קמצן! חח

כפרה עליו אני אוהב אותו מאוד.

בשבת היה אימון והיה ממש ממש נחמד, אומנם לא היה לי טרמפ כמו בדרך כלל והייתי צריך להגיע עם מוניות שירות לרמת גן ואז עוד ברגל זה בהחלט היה שווה את זה.

פגשתי את הקראטיסית בשבת ו-וואו היא מתוקה והיה חיבור כל כך חזק ופשוט ישבנו מחובקים רוב הערב, בלי לגעת יותר מחיבוק, בלי מיניות רק חיבור והתרוממות נפש.

בעקבות זה, אתמול הייתי צריך להגיד למורן שכמה שאני חולה עליה אני אעדיף אותה בתור ידידה ולא יותר...

משהו שם הדליק לי נורה אדומה ואני לא יודע לשים על זה את האצבע.

בעיקרון אני מחפש מערכת יחסים רצינית ואם היא אומרת שהיא לא בטוחה בכלל שהיא יכולה להחזיק מערכת יחסים בזמן הקרוב/הרחוק אז אני מעדיף פשוט לא להכנס לזה.

ההרגשה כשאמרתי לה את זה היתה נוראית, אני לא אוהב להגיד לאנשים לא...

בחמישי בערב היא זרקה לי משפט שמהדהד לי בראש עד היום "אהבה זה מצרך נדיר" וזה נכון וישר חשבתי על כמה שאהבתי את האשקלונית...

שוב עברתי על תמונות בפלאפון ומסתבר שבאיזו תקייה ישנה עוד היו 2 תמונות שלה וזה נתן לי סטירה של געגועים.

כמה שאני כועס עליה, כמה שאני לא אקבל אותה בחיים גם אם היא היתה רוצה (והיא ממש לא רוצה, האמת שהיא שונאת לי את החיים), עדיין אני מתגעגע אליה, עדיין אני מתגעגע ללשמוח איתה ואחר כ נשיקה חמה ואוהבת של שמחה, לרדת לטייל עם הכלבה ובמעלית להתנשק, סתם לשכב מחובקים כמו שעשינו בסופ"ש שהיא היתה אצל ההורים שלי ונרדמנו מחובקים על המיטה הקטנה שיש לי פה.

כשהיתה אזעקה ונפילה ממש ליד הבית שלה באשקלון ואני רצתי אליה לחדר לקחת אותה לממ"ד מדאגה, העיקר שלא יקרה כלום לבייבי שלי.

אבל כל זה לא משנה, כל זה כבר לא משנה.

אני החלטתי לעשות כל ערב רשימה של 5 דברים שאני מודה עליהם לאותו היום ואני ארשום אותם פה:

1. אני מודה על זה שאני נקי וחי ומרגיש

2. אני מודה על זה שיש לי אוכל במקרר אחרי תקופות שהמקרר היה ריק.

3. אני מודה על חברים שעוזרים שהם יכולים ונותנים שהם יכולים.

4. אני מודה על הבריאות שלי שנתנה לי להסתובב אתמול ברגל המון ולחסוך כסף נסיעות.

5. אני מודה על הזיכרון שלי, שלמרות שיש זיכרונות כואבים וזיכרונות נוסטלגים, בזכות זיכרון העבר אני יכול לכוון לעתיד יותר טוב.