אז כנראה שאני לא בנוי כרגע לפרוייקט ה-100 ימים מאושרים.

אבל אני אשתדל להמשיך עם הרשימה של 5 דברים שאני מודה עליהם.

היה לי היום יום מטורף, בלי שום רגע לעצמי ממש מהרגע שקמתי בבוקר ועד עכשיו שחזרתי מהעבודה.

אתמול היה לי יום נוראי שהתחיל טוב ואז היתה נחיתה מטורפת, כבר לא היה לי כל כך כוח להמשיך לעשות משהו.

הבנק...

בעצם זה לא הבנק, זה אני והחוסר התנהלות שלי עם כסף.

אני פשוט ציפיתי שבבנק יהיו בני אדם ויעזרו לי אבל המנהלת סניף לא היה מוכנה לדבר איתי אפילו, דם קר יש לה כמו ללטאה.

הייתי בשוק טוטאלי כי פתאום נחתה עלי ההבנה שלא הולך להיות לי כסף להגיע ללימודים או לעבודה.

לא רציתי אפילו לחזור הביתה כי ידעתי שההורים יתחילו לרדת עלי והכי מעצבן אותי שזה היה בצדק אם הם היו עושים את זה.

מי שבסופו של דבר הכי עזרה לי היתה הנתניתית.

היא לא נתנה עצה, או ניסתה להסביר לי מה לא בסדר ואפילו לא אמרה לי שאני לא יכול לחזור להשתמש או לשתות (היו כאלו שאמרו לי שאין לי מה לחזור לזה, באמת? אני מנסים לשכנע אדם מדוכא שאין לו סיבה לפגוע בעצמו? אתם אמורים לדעת יותר טוב).

היא פשוט אמרה לי שיהיה בסדר ושלחה לי שיר (שיהיה בסוף הפוסט).

שיר שאני מקשיב לו מאתמול כמעט רצוף.

אז חבל לי שהיא גרה רחוק כי באמת שהייתי רוצה מתישהו לשבת איתה על כוס קפה (כי אני לא שותה אלכוהול) מתישהו ואולי גם לאכול איזה משהו או איזה סרט טוב.

ובאמת שהיא גורמת לי לחייך בימים האחרונים שהתחלנו לדבר.

ואני? אני עכשיו אלך לישון כי מאוחר ואני עייף.

לילה טוב לכם.

אה ולפני שאני אשכח, 5 דברים שאני מודה עליהם:

-העבודה שלי, שלא מובן מאליו שאני מסתדר שם, על האנשים הטובים שיש שם.

-להורים שלי שכן עוזרים לי בסוף כספית להגיע לעבודה וללימודים ואני אחזיר להם כל גרוש

-על זה שהתחלתי לדבר עם הנתנייתית שעושה לי טוב כבר כמה ימים.

-על זה שיש לי ידיים עובדות טובות שאני יכול לתקן ולבנות דברים בבית בעצמי.

-על מיטה ואוכל חם שיש, לא מובן מאליו, פעם גם את זה לא היה לי.