האמת, שהיום התעוררתי עם חשק, עם חיוך אפילו שזה חדש לתקופה האחרונה.

היה אסור לי להקשר לטבריינית, זה הכניס אותי לסרטים מטורפים אבל אני עכשיו מרפה, אני אוהב אותה באמת, אבל מרפה, לא מנתק קשר, לא כועס, פשוט משחרר מזה.

דוד שלה נפטר אתמול והיא כל כך חזקה, או לפחות עושה את עצמה חזקה, בא לי לחבק אותה, להגיד לה שיהיה בסדר ושקורה שמתים, גם דוד שלי וסבתא שלי נפטרו לפני קצת יותר מחודש, אני מבין את הכאב.

הבוקר היה נחמד לחצי שעה בערך, עד שאמא שלי פתחה את הפה.

אתמול בערב כשחזרתי מהעבודה סידרתי את החדר שלי שהיה מלא (כמובן) בצעצועים וספרים של אחיינים שלי ושטפתי.

"למה לא עשית גם את השולחן מחשב?! ומה עם השולחן ליד המיטה?!"

כי הדברים שעליהם, זה המקום שלהם, אבל היא לא תבין את זה, אין לי מקום בשביל הדברים שלי כשהחדר שלי הפך למחסן צעצועים בשביל אחיינים שלי.

גם בתיכון כשלמדתי בפנימיה החדר שלי הפך למחסן, סך הכל 4 שבתות לא יצאתי והביתה ופתאום החדר שלי הפך למחסן של הבית אבל היי, למה שזה יפריע לי? זה סך הכל המקום הפרטי שלי שאני יכול לעשות בו הכל, שזה המקום היחידי שאני אמור להיות בו לבד עם המחשבות שלי. היום המקום היחיד הזה נמצא במקלחת שגם שם אני על זמן שאול כי אבא על כדורים משתנים אז ברגע שהוא צריך, סוגרים את המים, שמים עלי מגבת ואני חייב לצאת.

אני צריך לעשות תחנות ושליחויות בשביל להביא לאבא תרופות ופתאום אבא שלי הבוקר גם אומר לי "תלך לחנות פוזה (שכמובן בכיוון ההפוך ורחוקה בטירוף) לקנות לי טרייניגים. יהיה לך טיול היום" מי רוצה טיול?! בחיית עזבו אותי! יש לכם בן עם רכב! אני תלוי תחבורה! היה לי הפסד מטורף בסופ"ש שנגנב ממני גם הכסף של המכירה ואתמול גיליתי שגם טבעות נגנבו ממני! אחרי הפסד כזה אני צריך לשבת לעבוד, לא לטייל!

בקיצור הביאו לי עצבים....