מהחיים אבל היא נגמרה, זהו, עכשיו אחרי שהתפטרתי מקקאו כי המנהלים זבלים, התחלתי לעבוד במטבח של מסעדה טיבעונית בת"א, "בודהה בורגר" באבן גבירול.

אנשים ממש נחמדים, הבוס מתוק, העבודה לא הכי קשה בעולם ומשכורת לא רעה שזה ממש שיעשע אותי.

דיברתי בבוקר עם ידידה שעובדת שם ואמרתי לה שאני מחפש עבודה היא: "אתה רוצה לעבוד איתי? בוא עכשיו איתי לשם ותדבר עם המנהל"

אני: "איפה, יש לי מלא דברים לעשות היום אני לא יכול."

היא: "שומע,הרגע דיברתי איתו, הוא אומר שאם אתה רוצה לבוא למשמרת תבוא עכשיו."

אני: "כמה זה לשעה?"

היא: "זה -סכום ממוצא כלשהו-"

אני: "שניה אברר ואגיד לך"

ביררתי ויצאתי.

אחרי כמה שעות עבודה המנהל בא אלי ושואל "תגיד לי -סכום גבוה כלשהו- מתאים לך לשעה?"

אני: אמממ, כן? כן! בטח!"

אני רק אגיד שזו המשכורת הכי גבוהה שהרווחתי פר שעה בחיים שלי ופתאום להשכיר דירה לא נשמע כזה פנטזיה, רק לצאת מהבית הזה שמדכא כל רצון שלי להמשיך.

אחרי גם שורה של דיכאונות רצופים חזרתי לעשן ופתאום הדיכאונות הפסיקו. אני רק צריך לדאוג שלא לעשות את זה יותר מדי.

בסוף משמרת אתמול (שאגב עשיתי מלאא כסף כי עבדתי 11 שעות) גם קיבלתי בירה על חשבון הבית וגם באו לקוחות שמסתבר שעבדתי עם אחד מהם פעם ונתנו לי קצת לעשן מירוק איכותי ביותר, חיים מתחילים להיות דבש?

מישהי הוסיפה אותי בפייסבוק, מתוקה, יפהפיה, נפש חופשיה כזו, כבר יומיים שאנחנו לא מפסיקים להתכתב בוואטסאפ כמעט 24/7 ואני מת להגיע אליה ולראות אותה.

- רק מקווה לא לדפוק את זה ואני צריך לברר עוד לגבי מה קורה לפני ששאני מרשה לעצמי להקשר ריגשית.

והחיים כמו רכבת הרים, מלא לופים, ירידות ועליות, זעזועים, פחדים ולא מעט הנאה, ממשיכים להם.

שיהיה יום טוב.