היום פחדתי סשה.

הזמנתי אותך אלי וסיפרת לי איזה סיפור על משלוח שמגיע בערב ואחרי זה דיברנו, אמרת שאת עוזבת אותנו לחו"ל, את לא יודעת לאן וזה יכול לקרות בימים הקרובים.

אח"כ אמרת שזה לא נכון, שאמרת את זה רק בשביל שאני אעזוב א הנושא כי פשוט אין לך כוח לצאת מהבית או לראות אנשים.

גם על זה דיברנו ואמרת שזה בגלל שאת מרגישה שנועם מחליפה אותך עם אורן.

ניסיתי לסיים את השיחה הזו בצורה חיובית ואני מקווה שהצלחתי.

יותר מאוחר שלחת לי סמס, "אני רוצה למות".

קובי גם דיבר איתך, נתתי לו להתקשר מהמכשיר שלי כי שלו במשטרה ולא יכולת להבטיח לו שלא תעשי לעצמך כלום.

פחדתי, אני עדיין פוחד.

את יודעת?

ניסיתי לשנוא אותך, בשביל להתרחק.

זה מנגנון הגנה שלי. אני הרי יודע שלא נהיה ביחד אף פעם ולו רק ללילה שאוכל להרדם איתך.

נועם ואורן אצלי, פעם ראשונה שנועם נשארה כ"כ מאוחר פה ואני מסתכל עליהם ומקנא לא באורן אלא בשניהם.

אני רוצה להיות שם איתך, עם כל התשוקה שהולכת שם.

כבר הייתי על סף להזמין מונית אלייך, דבר שאם הייתי עושה הייתי משלם עליו המון ואני לא מדבר על הכסף למונית.

ממש אחרי שאורן הוריד גטקסי לפלאפון שלו נועם דיברה עם אמא שלך שתבדוק איתך והיא אמרה שאת בסדר ובשיחה עם גיסתך.

נרגעתי

אבל המחשבה שאולי כבר לא תהיי פה גרמה לי לא לרצות להיות פה. כי מה שווה העולם הזה בלי הזכות להצליח להצחיק אותך או לדבר איתך שיחות פילוסופיות על החיים.

את לא חשובה? את? על מה את מדברת? את הבחורה הכי חשובה לי בעולם, אני אמות בשבילך.

וחוץ מזה והכי חשוב, לנין יתגעגע לאמא שלו.

אז היום אני עומד לסיים את ההזמנה של תליוני הכאוס שהוזמנו ממני.

סך הכל 14 תליונים בשני גדלים.

ככל שאני חושב על המחיר שנתתי אני מרגיש שנתתי אותם בזול מדי.

קצת מתרגש לקראת התור מחר ואמא שלי יצאה עלי על זה שקבעתי תור לרופאה שהיא לא הרופא משפחה שלנו.

אני משתדל לא להקשיב לירידות שלה ונותן לעצמי לפעול, הגיע הזמן שאני אעשה את הצעד הזה ויקח על עצמי אחריות.

המשפחה של דנה רוצה לתבוע אותי בטענה המגוחכת של אינוס כי דנה היתה בת 16 כשיצאתי איתה.

הם לא יודעים שאני אחרי התייעצות עם עורך דין פלילי כי החולת נפש כבר איימה עלי בנושא ושכל הכלים לטובתי בעניין.

חבל, אם הם רק היו משלמים את החוב שהיא יצרה בסלקום כשאני הייתי נדיב ונתתי לה לרשום את מכשיר הפלאפון שהיא כל כך רצתה על שמי.

אמא שלי זרקה הערה שהיא מפחדת כי אח של דנה הוא רוצח שישב במאסר על ההריגה, או לפחות ככה דנה טענה בזמן שיצאנו. למדתי לקחת כל מילה שלה בעירבון מוגבל.

כמה שאני רוצה שהדבר הזה יצא לי מהחיים היא ממשיכה ברצון שלה או לא להדחף לחיים שלי.

יהיה בסדר, בנושא הזה אני ממש לא מודאג.

אז ביומיים האחרונים הייתי אצל לילית' הלונדונית והיה מעולה, אוי כמה שאני אוהב את הבחורה הזו ואלו היו פשוט יומיים שכאילו יצאו מחלום.

כבר המון שנים שיש לשנינו רגשות אחד לשניה וכל פעם היה משהו שהפריע באמצע..

אנחנו לא נהיה ביחד והרגש חייב להכנס שוב למגירה כי היא חוזרת ללונדון ל-3 שנים הקרובות ואני מתחיל ללמוד וחוץ מזה יש את הקראטיסטית שאני לא יכול להתעלם מהחיבה שלי אליה.

אבל ליומיים הרשתי לעצמי להתנתק מהעולם ולהיות איתה ורק איתה (ואמא שלה כי היא באה לבקר בבית של אמא שלה חחח).

האטרקציה היתה בהחלט החתולה שלא אוהבת אף אחד ופתאום החליטה להתיישב עלי ולתת לי ללטף אותה בלי שום התנגדות.

ההתלהבות של הלונדונית ושל אמא שלה מזה שהחתולה התיישבה עלי היתה כל כך גדולה שהבנתי שזה באמת אירוע מיוחד.

לא יודע, חיות אוהבות אותי חח :)

 אלו היו ה-7 ו-8 מה-100 ימים מאושרים.

תמונה של החתולה תעלה מאוחר יותר ישרא עושה שוב פעם בעיות.............

-

הפרוייקט שלי צובר תעוצה ואנשים לאט לאט מצתרפים!

אז פתחתי פרוייקט זהות אישית "אל תגידו לי מי אני" "Don't tell me who I am"

בפרוייקט הזה אני אצלם אנשים עם הכתובת הנ"ל באנגלית כשהיא מכסה להם את העיניים.

הפרוייקט הזה בעצם יוצא כנגד החברה שמכתיבה לנו מה הנורמות ואיך ולמה אנחנו צריכים להתלבש, להראות, להתנהג או לדבר.

אתם מוזמנים להצתרף, הצילום יכול להעשות עם מסכה, איפור מיוחד או כל דבר שבעצם מייחד אתכם.

ביחד עם התמונה יעלה גם שאלון קצרצר בנוסח הזה:

שם:

גיל:

איך את/ה חושב שהחברה רואה אותך:

איך אתה רואה את עצמך כרגע:

-

לכניסה לפרוייקט אתם יכולים ללחוץ על הכתובת הבאה - זהות אישית

-

5 דברים שאני מודה עליהם:

- אני מודה על הגשם שעשה לי אוירה רומנטית ביותר בימים האחרונים

- אני מודה על הצילום שעוזר לי לתפוס רגעים יפים ולהנציח אותם

- אני מודה על אהבה שגורמת להרגשה נעימה וטובה (כשהדדית)

- אני מודה על כנות בין אנשים וההרגשה שאפשר להיות כנה ב-100%

- אני מודה על הכוח הפנימי שעוזר לי להשאר נקי גם במצבים שאני קרוב לסמים

השיר שמתנגן הכי הרבה אצלי בזמן

אז היום היה יום טוב :)

קמתי מאוחר (ב-11 בבוקר), בניתי לאחיינית שלי מיטה (תמונות בסוף הפוסט) ונפגשתי עם שמיים.

ישבנו בבית קפה ציונה והיתה שיחה זורמת וטובה וממש היה נעים.

תינוקת ממש חמודה היתה בשולחן ליידינו ואני התחלתי לעשות לה פרצופים ולהצחיק אותה וכל הבית קפה ממש נמס, כמובן ששמיים קצת התפאדחה אבל חפיף היא הבינה שזה בצחוק.

שיחה מרנינה עם דנה (לשעבר בייבי), שעשתה לי טוב וגרמה לי להבין למה זה מעולה שהקשר הזה נגמר ונחתך סופית.

אני נתתי לה תליון בצורת קטאנה (חרב סמוראית) בזמן שהתחלנו לצאת ובגלל שהתליון הזה היה איתי במשך מספר שנים וערכו אומנם לא גבוה כספית ואישית הוא חשוב לי מאוד ביקשתי אותו חזרה.

מסתבר שהיא זרקה אותו או משהו בסגנון ולאחר מכן התחילה להטיח בי האשמות על כל מני דברים שעשיתי ובנוסף ניסתה להעליב או לפגוע עם מילים כמו "נרקומן", "אנס" ו"פדופיל", גם "אפס" נכנס לשם איפשהו ועוד ועוד.

כמובן אחרי שהחזרתי אותה למציאות שכל מה שעשיתי במערכת יחסים הזו היה בשבילה.

היא טענה שבמשך כל הקשר "לא יכולתי לשמור את הזין במכנסיים", יפה, אחד המשפטים שחזרתי עליהם המון איתה (כי הרגשתי שמשהו לא בסדר הוא "אם את שוכבת איתי רק בשביל לרצות אותי וזה לא עושה לך טוב, אז אל!", עכשיו, זה נכון שרציתי לשכב איתה הרבה, וזה נכון בתחילת הקשר שלנו בערך הפעם השניה שהיא היתה אצלי ברמת גן אמרתי משהו שלא הייתי צריך להגיד וישר הצטערתי והצטערתי עליו למש כל הקשר, אני אמרתי "אני אשקר לך אם אני לא מאוכזב" (שאת לא שוכבת איתי). לאחר מכן, קיבלתי כל פעם את המילה "לא" בהבנה.

"כל מה שרצית היה לשכב איתי", באמת? זה כל מה שרציתי? בגלל זה דיברתי על לעבור לאשקלון בשביל שנהיה יותר קרובים ולא נצתרך לנסוע לרמת גן/אשקלון כל פעם, בגלל זה כשהתקשרת אלי בוכה פעם אחת לפני שחתכת ופעם אחת אחרי שחתכת, אני ידעתי לעודד אותך ולהגיד לך שזה בסדר, לא קרה כלום ושלחתוך זה בדיוק כמו סמים, זו גמילה ובגמילה, כולם נופלים, אבל אסור לך לכעוס על עצמך או להרגיש שאת לא יכולה, נפלת? לא נורא, קמים."

כשגרתי אצלה והיא היתה בכאבי מחזור כל כך נוראים שהיא נדבקה לאסלה בהקאות, אני הייתי זה שהכין לה אוכל ממצק (בשביל להפסיק את ההקאות) ותה חם, רצתי להביא לה כדורים לכאבים ונשארתי לידה עד שהיא הרגישה יותר טוב.

אבל היי רציתי רק לשכב איתה!

בנוסף, היא רשמה באחד הפוסטים שלה, שלא נתתי לה חופש, שדברים היו חייבים ללכת בדרך שלי ואם היא היתה רוצה משהו אז הייתי אומר לה לא.

"נמרוד חברים הולכים לדשא ב****, רוצה לבוא גם?"

"מי יהיה?"

"לא יודעת כל מני, אבל אם אתה לא רוצה אתה לא חייב."

לא דנה, לא רציתי, אבל באתי בשבילך, ישבתי והתבאסתי עם ילדים בני 15 ו-14 שמה לעשות להם אין את הבגרות שיש לך אז לא נהנתי, אבל לא רציתי שתסגרי בבית בגללי.

"רוצה ללכת לעשות את הצילומים הגותיים?"

"האמת שאין לי כוח כל כך עכשיו..."

"אבל אבל אבל אבל"

"אבל אני עייף וחם ו..... טוב יאללה בואי נלך לצלם אותך." אז הלכנו המון בחום המתיש בשביל לצלם אותך כי את רצית.

שעשיתי איתך את הרשימה של דברים רעים שעשית לעצמך ואחרים בשביל שתסלחי לעצמך, זה היה בשביל לשכב איתך או בשביל לפגוע בך?

כשרק אמרת לי שיש בברוריה מחוך שאת אוהבת ורצתי לקנות לך אותו, זה היה בשביל לפגוע בך, נכון?

אז נכון, עשיתי טעויות ואמרתי ועשיתי דברים שלא הייתי צריך לעשות, אבל לא הייתי האדם שאת מתארת, את כותבת לעצמך מציאות חדשה בדיוק כמו שעשית עם הבלוג הפיקטיבי של "הבחור בכיסא גלגלים" שהתאבד ועוד אחר כך צחקת על האנשים שנבהלו ובכו על אדם שניהל איתם שיחות, שריגש אותם ופתאום "התאבד".

בדיוק כמו ששיקרת לי על העבר שלך, בשביל מה? להדמות לעבר שלי? בשביל לגרום לעצמך להשמע יותר מעניינת? את קוראת לי פטתי, אבל אני לא צריך להמציא לי מציאות אחרת כי אני לא אוהב את שלי, אני מקבל את המציאות ואת העבר שלי, כמה שקשה העבר או המציאות אני מקבל אותם.

וכמו שהבטחתי תמונות של המיטה שבניתי לאחיינית שלי, ובאחת מהן תמונה שלי עם הפרצוף "למה על הבוקר אני כבר בונה דברים?! למה?!"

את אוהבת את MCR אז מוקדש לך