אז היום עוד היו לי השפעות ותופעות לוואי מהניסיון שלי לעשות לעצמי OD.

אני מניח שזה המחיר הקטן שאני צריך לשלם על הטיפשות של רגע הזו.

היה קשה בעבודה, התופעות לוואי הזכירו לי נורא שימוש בנייס גאי, החוסר שליטה על המרחב ורעידות בגוף, עצבנות וחוסר שקט.

ובכל זאת בסוף היום עשיתי את דרכי חזרה ברגל כי קבעתי וכי אמרתי.

הרגליים כאבו באמצע אבל לא הפסקתי, רק אמרתי לעצמי "יופי, השרירים עובדים".

הגיע כפפות MMA שהזמנתי מחו"ל ואתחיל לחזור להתאמן על האיגרוף שלי, גם אם בינתיים אני אצתרף להתאגרף עם קיר עם הכפפות האלו אני צריך לחזור לעצמי. 

לא, אני צריך להתעלות על מי שהייתי, לחזור לעצמי זה אומר המכור, המשומש, אני הולך להיות נקי, חזק, מהיר.

יש לי את הבסיס, אני גם בחור נאה ויחסית מהיר מחשבה, אני יכול לעשות את זה.

זריקה מהעבר שלמרבה הפתעתי הגיעה עם מילים טובות מדרבנת אותי להמשיך...

מי יודע, אולי שנינו השתנינו?

שיהיה לנו לילה טוב חברים...

למרות הפוסט הקודם היה מעולה!

היה את הזומביווק והלכתי כסמוראי ביחד עם מלא חברים שהיו כאבירים להרביץ לזומבים.

סצינות מעולות, תמונות מפגרות רצח (בצורה טובה כמובן).

עכשיו רק לחכות לתיוגים מאנשים חחח

ביום חמישי היה את הארוקון שגם היה חזק לאללה, פגשתי המון אנשים טובים ויצרתי קשרים.

יום שישי בערב יצאתי עם האוקראינית למסעדה על הטיילת בת"א וממש נהנתי, הוציאה אותי מהדיכאון.

בקשר לזה... אני יוצא ונכנס מדיכאונות בלי סוף וללא התראה מוקדמת.

עם היארל השלמתי רישמית אתמול למרות שקצת קשה לי לקבל את המערכת יחסים החדשה ולא רישמית שלו עם מישהי שהיא כמו אחות קטנה בשבילי.

אני עדיין שומר לו טינה על על זה שהוא שכב עם אחותי הקטנה האמיתית אחרי שהוא השקה אותה טוב טוב.

יהיה בסדר.

ב-20 לחודש יש משחק יחסית גדול מבוסס תקופת רובין הוד וקיבלתי אישור מהמארגנים למכור שם תכשיטים.

מה שאומר שנגמרו ימי ההנאה שלי עד המשחק, גם הקפאתי הזמנות עד אחרי המשחק בשביל שאני אוכל להכין כמה שיותר.

לעמוד תכשיטים שלי: Nimrod Jewelry

לסיום, תמונות ממה שיש לי מהזומביווק והיחידה שיש מהארוקון:

זומביווק:

1.

2.

הארוקון:

וואו פשוט וואו...

אין לי כוח פתאום, לא לעדכן, לא לכתוב, לא לראות אנשים... אני מתחיל להכנס לדאון וזה לא טוב.

וגם אין סיבה באמת! לא יודע מה יש לי....

יום שישי הייתי ביום הולדת של ידידה והיה משעשע, בהתחלה הרגשתי ממש לא קשור ולא נעים כזה כי שנים שלא יצאתי עם החבר'ה האלו אבל לאט לאט נפתחתי יותר ואפילו רקדתי פיכח! שזה חדש לי.

בשבת היה אימון והאימון היה ממש טוב וממש נהנתי עד שהגיעה שעה מסויימת שפתאום נפל עלי דיכאון ועצבים משום מקום...

בכל מקרה הביאו קשת אולימפית לאימון היה מדליק לאללה ופגעתי בניסיון ראשון שלי מבערך 15 מטר בבקבוק 1.5

כאילו הייתי יורה בקשתות לארפים אבל זה לא באמת נחשב חחח.

גם במהלך האימון לודוויג בא אלי ביציאה כזו "רק שתדע שאני ממש גאה בך על כל הקטע של הגמילה וזה. כאילו באמת אם אי פעם היתה לי דמות שאני מעריץ אז זה אותך, אתה עושה משהו שאני אף פעם לא אוכל לעשות."

וזה הביך אותי, גרם לי לאי נוחות...

גם הבוקר קאיוקי אמרה לי שהיא ממש מעריכה אותי על הפרוייקט שאני עושה ואפילו הג'ינג'ית אמרה לי מספר פעמים שהיא גאה בי והוציא מחמאה מהג'ינג'ית זה לא קל.

ורק אני לא גאה בעצמי או חושב שאני עושה משהו מיוחד ורק אני חושב שמה שאני עושה הוא רנדומלי בהחלט ולא משהו שאמור להיות מקור לגאווה.

אני מתקן את השגיאות שאני עשיתי לעצמי, אני פגעתי בכל כך הרבה אנשים בדרך השלילית אם במכוון ואם לא במכוון אני פגעתי ואני הרסתי.

ועכשיו אני מנסה לתקן נזקים ואני נלחם וזה קשה אבל זה לא ראוי לגאווה, ואני לא מודל לחיקוי או דמות להערצה...

אני פשוט אני.

אז אני מוחמא מאוד אבל גם מובך מאוד...

היום משמרת ראשונה בקקאו, היה מעולה!

צוות נחמד, בוס משעשע ומצחיק לראות עד כמה רוסי גדול שנראה מפחיד יכול להיות כזה חמוד!

גם מתחשבים שם בחיים שלי ושואלים אותי איך אני יכול, לעבוד.

זה גם משרה מלאה והשבוע אני עובד 7 ימים בשבוע.

אז הפרוייקט רישמית יצא לדרך ואתם יכולים לראות תמונות ראשונות בקבוצה בלינק הזה! פרוייקט זהות אישית Don't tell me who I am

ועכשיו תמונות! אחת מהאימון, אחת מהיום הולדת בשישי ואחת מקקאו!

אז אלו היו ימים 10-11-12 ב-100 ימים מאושרים!