אתם יודעים איך זה כשמזדקנים... הגוף כבר לא אותו הדבר.

אבל אני לא זקן, אני צעיר, בן 28.

אני, אני הבן אדם שהתעסק בריקוד, אקרובטיקה ואומנויות לחימה.

עכשיו, עכשיו אני לא מצליח לישון בגלל כאבי גב, לא מרים את אותם משקלים בגלל כתף דפוקה והרגליים רועדות מכאב כשאני הולך.

מה קרה לי?

הייתי הולך מגרשים בעמידת ידיים ועכשיו אפילו על הרגליים אני לא יציב...

ניסיתי לחזור להתאמן והתאמנתי הרבה, כמעט כל יום ובכל זאת הגוף שלי לא מתפקד כמו שצריך...

בבוקר של הראשון לינואר הייתי בעיר בדרום עם מישהי. היינו אצלה ואח"כ חיכינו לאוטובוס בשבילי.

בזמן שאני מחכה שם הופיעה חיילת. כמובן שאני אידיוט רגשני כמו שתמיד הייתי ואומנם לא הראתי את זה שם אבל שמחתי לראות אותה במדים, באימון מתקדם של מה שהיא תמיד רצתה.

Remember those walls I built?
Well, baby they're tumbling down
And they didn't even put up a fight
They didn't even make a sound
I found a way to let you in
But, I never really had a doubt
Standing in the light of your halo
I got my angel now

אז היום עוד היו לי השפעות ותופעות לוואי מהניסיון שלי לעשות לעצמי OD.

אני מניח שזה המחיר הקטן שאני צריך לשלם על הטיפשות של רגע הזו.

היה קשה בעבודה, התופעות לוואי הזכירו לי נורא שימוש בנייס גאי, החוסר שליטה על המרחב ורעידות בגוף, עצבנות וחוסר שקט.

ובכל זאת בסוף היום עשיתי את דרכי חזרה ברגל כי קבעתי וכי אמרתי.

הרגליים כאבו באמצע אבל לא הפסקתי, רק אמרתי לעצמי "יופי, השרירים עובדים".

הגיע כפפות MMA שהזמנתי מחו"ל ואתחיל לחזור להתאמן על האיגרוף שלי, גם אם בינתיים אני אצתרף להתאגרף עם קיר עם הכפפות האלו אני צריך לחזור לעצמי. 

לא, אני צריך להתעלות על מי שהייתי, לחזור לעצמי זה אומר המכור, המשומש, אני הולך להיות נקי, חזק, מהיר.

יש לי את הבסיס, אני גם בחור נאה ויחסית מהיר מחשבה, אני יכול לעשות את זה.

זריקה מהעבר שלמרבה הפתעתי הגיעה עם מילים טובות מדרבנת אותי להמשיך...

מי יודע, אולי שנינו השתנינו?

שיהיה לנו לילה טוב חברים...

אחח כמה שאני מעריך את הכישרון שלי בתכשיטים.

עוד מעט מסיים את ההזמנה הגדולה ששולמה מראש ואחריה את ההזמנה הקטנה.

התחלתי קורס חדש, "מודלים בשעווה" שבו בעצם נלמד לעצב ולגלף תכשיטים בשעווה ולצקת לכדי תכשיט מתכת. טכנולוגיה טובה שמאפשרת לייצר עשרות תכשיטים אותו הדבר בזמן קצת יחסית.

חזרתי לשתות אבל אני מגביל את עצמי, נראה כמה זמן זה יחזיק, בינתיים מחזיק יפה מאוד (כחודש שבו לא הפרזתי בשתיה ונהנתי ממנה בלבד).

אני בתחילתה של מערכת יחסים מטריפה וטובה.

בחורה כבת 30, יפה, מתוקה ואחראית אבל הכי חשוב, לא שותה ולא מעשנת, אפילו לא סיגריות.

מעצב את הגישה שלי מחדש בכל יום שעובר, אוהב את עצמי יותר 

כמו כל גבולי, יש לי ימים שהם ככה וימים שהם ככה.

אחותי חזרה לגור בבית וזה נחמד, היא משעשעת אותי והיום יצאתי איתה וחברה טובה שלה וישבנו בבית של חבר משותף. היה מקסים.

בכנראה שדנה מנסה להכנס לי לחיים שוב.

עזבו את זה שבגלל החוסר אחריות שלה ואחרי שאני הייתי חבר טוב וקניתי לה פלאפון על שמי, חודש לפני שנפרדנו והיא אמרה לי שהיא שילמה על המכשיר במזומן מסתבר שהיא לא שילמה ועכשיו יש חוב על שמי שהיא מסרבת לשלם אבל זה לא נורא, אני אשלם את החוב הזה וגם אחזיר לאמא שלה את מה שהיא הוציאה עלי בזמן שגרתי שם.

מה שבאמת הוציא אותי מדעתי זה שהג׳נג׳ית שלחה לי הודעה שדנההרוצה לחזור לאימונים בשבתות, "איכס אני שונאת את זה. משחקי ילדים מפגרים." "הלכתי רק כי אתה היית שם" אלו חלק מהדברים שהיא אמרה ופתאום היא מחליטה לחזור? מה קרה? חרטה כי הבחור שיצאה איתו עד עכשיו החליט להפרד ממנה?

שתבוא, יהיה משעשע

אז אתמול היה יום טוב, מאוד אפילו.

כבר לא אכפת לי לגבי מה שקורה עם הטבריינית, כאילו כן אכפת לי אבל לא באותה צורה.

אני דואג לה ולא יותר.

מישהי הוסיפה אותי בפייסבוק בעקבות לייק שעשיתי לתמונה של ידידה והיא היתה מתוייגת שם.

היא היתה בטוחה שעשיתי לה לייק ובמילים שלה "וחשבתי שזה רומנטי שעשיתה לייק לתמונה ישנה שלי"

משישי בערב עד אתמול בערב היו לנו שיחות קולחות ומעניינות, היא מושכת ונראת טוב, אינטלגנטית, סיימה תואר בפסיכולוגיה.

סוף סוף מישהי אינטלגנטית לדבר איתה שלא כמו האקסית האחרונה או הניסיון שלי לצאת עם מישהי בת 19 שגיליתי שמתנהגת ובעת שכל של בת 5 ואני מחמיא לה.

זו באמת פעם ראשונה שאני מוותר על שינה ונשאר עד 4 ורבע רק בשביל להמשיך לדבר עם מישהי.

הדבר היחיד שמפריע לי זה שהיא אמרה שקשה לה להתחבר לאדם שיש לו הרבה ידידות כי היא מאמינה שאין שום דבר אפלטוני בידידות בין גברים ונשים וזה לא לגמרי נכון, הרבה מהידידות שלי שלי אני הכרתי כי הן עניינו אותי אבל ברגע שאני עם מישהי אני מרוכז בה ואך ורק בה.

דבוצ'קה מתקדמת מהר, היא חזקה הרבה יותר ממה שהיא חושבת ואני שמח על זה.

היא מקסימה ויפהפיה בצורה שדי מבליטה אותה מאחרות.

קבענו שאני אתחיל ללמד אותה אייקידו, מה שיעזור לשנינו מבחינת ביטחון עצמי והערכה עצמית.

אבא שלי מתחיל כימוטרפיה היום ואני מקווה שאולי זה סוף סוף יעזור לו.

מקווה אבל אני עדיין ריאלי שזה עדיף מלקוות בצורה עיוורת ולהתאכזב.

כרגע אני חייב לעוף אבל אנחנו עוד נפגש.

אה כן ודנה, תפסיקי לרשום דברים בתיבת מסרים, התיבה הזו כל כך לא חשובה לי שממש אין לי בעיה להוריד גם אותה, אם יש לך משהו להגיד לי את מוזמנת לפנות אלי ישירות.

או שאת פוחדת משום מה :/