בום, איך בפיסקה אחת לזרוק אותי אחורה שנה וחצי אחורה לתחילת קשר שנגמר בדיוק לפני שנה וחודשיים.
מציפים זכרונות טובים וטובים פחות, הפעמים שהייתי רוצה לשכב והיא לא והייתי מנסה לשכנע אותה שכן...
פעמים שהתווכחתי איתה שהדרך שלי היא הנכונה ושהיא טועה..
שזילזלתי ביכולות שלה להגיע לאן שהיא תרצה בצה"ל.
אבל זכרונות טובים.
היום שנפגשנו, באותו אימון שהיא באה אליו במיוחד בשבילי, הפעם הראשונה שהיא ישנה אצלי, הסקס הראשון שהיה מלא תשוקה ואהבה.
לטייל איתה ברחובות, בלי כסף אפילו לפחית שתיה אבל נהננו מסתם לרקוד ליד איזו מזרקה, לחכות איתה לאוטובוס בתחנה המרכזית ולהתחיל להרקיד אותה סלסה, הצחוק שלה, כמה שאהבתי להצחיק אותה.
אני קראתי את מה שהיא כתבה בלי לדעת שזו היא וברגע שהבנתי ירדו לי דמעות לא רצוניות.
אני עדיין מדבר עם אחותה והיא שאלה אותי פעם (כי היא כנראה לא הכי מודעת לאיך שדברים נסגרו ביננו) "למה שלא תחזרו לדבר?"
ואני עונה לה "נראה לך? אני רק אעז לפנות אליה היא תשפד אותי רק עם המילים שלה.
אז עברה תקופה...
היה לי זמן לעשות חשבון נפש ולנתח את מה שהיה.
אני כ"כ מצטער ואני לא מצפה שתסלחי לי ואני לא מצפה שפתאום תגידי "הי הוא מצטער אז הכל בסדר" כי זה לא עובד ככה וגם זה יהיה הפוסט האחרון שאני כותב על זה.
אבל אני רוצה שתדעי שאני משתדל, באמת, להיות אדם יותר טוב, להיות אדם שנותן בלי הצורך לקבל חזרה.
אני משתדל גם לטפל בעצמי יותר טוב, עבודה מכובדת, חליפה ועניבה, מי היה מאמין שאני אהיה בעבודה עם חליפה ועניבה?
יש נפילות ואני אדם חולה שמקבל טיפול בשביל זה.
וואו, שטיפה של זכרונות שמקשה עלי להרדם. שטיפה של אשמה..
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
