בום, איך בפיסקה אחת לזרוק אותי אחורה שנה וחצי אחורה לתחילת קשר שנגמר בדיוק לפני שנה וחודשיים.

מציפים זכרונות טובים וטובים פחות, הפעמים שהייתי רוצה לשכב והיא לא והייתי מנסה לשכנע אותה שכן...

פעמים שהתווכחתי איתה שהדרך שלי היא הנכונה ושהיא טועה..

שזילזלתי ביכולות שלה להגיע לאן שהיא תרצה בצה"ל.

אבל זכרונות טובים.

היום שנפגשנו, באותו אימון שהיא באה אליו במיוחד בשבילי, הפעם הראשונה שהיא ישנה אצלי, הסקס הראשון שהיה מלא תשוקה ואהבה.

לטייל איתה ברחובות, בלי כסף אפילו לפחית שתיה אבל נהננו מסתם לרקוד ליד איזו מזרקה, לחכות איתה לאוטובוס בתחנה המרכזית ולהתחיל להרקיד אותה סלסה, הצחוק שלה, כמה שאהבתי להצחיק אותה.

אני קראתי את מה שהיא כתבה בלי לדעת שזו היא וברגע שהבנתי ירדו לי דמעות לא רצוניות.

אני עדיין מדבר עם אחותה והיא שאלה אותי פעם (כי היא כנראה לא הכי מודעת לאיך שדברים נסגרו ביננו) "למה שלא תחזרו לדבר?"

ואני עונה לה "נראה לך? אני רק אעז לפנות אליה היא תשפד אותי רק עם המילים שלה.

אז עברה תקופה...

היה לי זמן לעשות חשבון נפש ולנתח את מה שהיה.

אני כ"כ מצטער ואני לא מצפה שתסלחי לי ואני לא מצפה שפתאום תגידי "הי הוא מצטער אז הכל בסדר" כי זה לא עובד ככה וגם זה יהיה הפוסט האחרון שאני כותב על זה.

אבל אני רוצה שתדעי שאני משתדל, באמת, להיות אדם יותר טוב, להיות אדם שנותן בלי הצורך לקבל חזרה.

אני משתדל גם לטפל בעצמי יותר טוב, עבודה מכובדת, חליפה ועניבה, מי היה מאמין שאני אהיה בעבודה עם חליפה ועניבה?

יש נפילות ואני אדם חולה שמקבל טיפול בשביל זה.

וואו, שטיפה של זכרונות שמקשה עלי להרדם. שטיפה של אשמה..

אז השבוע אני עובר לרמת גן לדירה שחבר גר בה עד עכשיו - אותו חבר שטס לחו"ל.

אני ממש כבר עברתי בצורה לא רישמית, ישנתי שם 5 ימים רצוף, מחר אני מעביר חלק מהציוד שלי ומקווה ברביעי להעביר את השאר.

בעבודה הכל מעולה ומתחילים כבר לתת לי עוד אחריות ואוהבים אותי שם.

גם לי ממש כיף לעבוד שם ואני מרגיש שאני עושה משהו.

גם פגשתי מישהי שגרה ממש קרוב למקום שאני עובר אליו ומתפתח משהו אבל לוקחים את הזמן ולא ממהרים לשום מקום.

הסקס איתה נהדר, היא יפהפיה וכיף לי להיות איתה אבל יש מכשולים בדרך.

גם הייתי פרודוקטיבי אתמול והכנתי את שני אלו:

איי הסרטים שעוברים לי בראש בנוגע לטבריינית.

שכנראה הוחלפתי באינטימיות שהיתה ביננו.

אבל אסור לי לכעוס להתעצב או להפגע מזה, היתה אינטימיות, כבר אין. אשמתי, נכון, אבל אין מה לעשות בנוגע לזה, אני רק שמח שזה היה.

כתבתי לה מכתב ואני אביא לה אותו באייקון, אני מקווה שהיא תבין.

-

חוץ מזה היה היום יום סבבה, עבדתי מעל 9 שעות שזה מעולה ומחר אני עושה פתיחה בעבודה וממלצר ככה שיהיה לי קצת מזומן. מה שנכנס לי לבנק מהבר אני אשתדל לא לגעת והמזומן זה בשביל לחיות ביום-יום.

-

אני שמח בשביל דבוצ׳קה, התקבלה היום לעבודה שנכון היא לא משרדית בחליפה אבל היי יהיה לה את החופש להחליט מה לעשות עם הכסף שלה וזה עוזר ונותן ביטחון וכיף, עצמאות כזו.

- 

ניסיתי לעזור לקשתית להגיע לאימון בשבת אבל היארל אמר שכנראה ולא כי זה לא בכיוון למרות שהצעתי לשלם על הדלק ופדו-בר לא יודע אפילו אם יש לו רכב אז... באסה.

לא ראיתי את הקשתית כבר 300 שנה לפחות.

- 

בגדול, יום טוב ואני לאט לאט חוזר לעצמי המחוייך יותר והשמח.

-

אתמול סיימתי את הקורס מתחילים של הצורפות ואחרי פסח יתחיל הקורס מתקדמים, כבר לא יכול לחכות.

האמת, שהיום התעוררתי עם חשק, עם חיוך אפילו שזה חדש לתקופה האחרונה.

היה אסור לי להקשר לטבריינית, זה הכניס אותי לסרטים מטורפים אבל אני עכשיו מרפה, אני אוהב אותה באמת, אבל מרפה, לא מנתק קשר, לא כועס, פשוט משחרר מזה.

דוד שלה נפטר אתמול והיא כל כך חזקה, או לפחות עושה את עצמה חזקה, בא לי לחבק אותה, להגיד לה שיהיה בסדר ושקורה שמתים, גם דוד שלי וסבתא שלי נפטרו לפני קצת יותר מחודש, אני מבין את הכאב.

הבוקר היה נחמד לחצי שעה בערך, עד שאמא שלי פתחה את הפה.

אתמול בערב כשחזרתי מהעבודה סידרתי את החדר שלי שהיה מלא (כמובן) בצעצועים וספרים של אחיינים שלי ושטפתי.

"למה לא עשית גם את השולחן מחשב?! ומה עם השולחן ליד המיטה?!"

כי הדברים שעליהם, זה המקום שלהם, אבל היא לא תבין את זה, אין לי מקום בשביל הדברים שלי כשהחדר שלי הפך למחסן צעצועים בשביל אחיינים שלי.

גם בתיכון כשלמדתי בפנימיה החדר שלי הפך למחסן, סך הכל 4 שבתות לא יצאתי והביתה ופתאום החדר שלי הפך למחסן של הבית אבל היי, למה שזה יפריע לי? זה סך הכל המקום הפרטי שלי שאני יכול לעשות בו הכל, שזה המקום היחידי שאני אמור להיות בו לבד עם המחשבות שלי. היום המקום היחיד הזה נמצא במקלחת שגם שם אני על זמן שאול כי אבא על כדורים משתנים אז ברגע שהוא צריך, סוגרים את המים, שמים עלי מגבת ואני חייב לצאת.

אני צריך לעשות תחנות ושליחויות בשביל להביא לאבא תרופות ופתאום אבא שלי הבוקר גם אומר לי "תלך לחנות פוזה (שכמובן בכיוון ההפוך ורחוקה בטירוף) לקנות לי טרייניגים. יהיה לך טיול היום" מי רוצה טיול?! בחיית עזבו אותי! יש לכם בן עם רכב! אני תלוי תחבורה! היה לי הפסד מטורף בסופ"ש שנגנב ממני גם הכסף של המכירה ואתמול גיליתי שגם טבעות נגנבו ממני! אחרי הפסד כזה אני צריך לשבת לעבוד, לא לטייל!

בקיצור הביאו לי עצבים....