אז אבא שלי אמר לי היום שהסבתא החורגת שלי על ערש דווי ובמשך דקות ארוכות ניסיתי להבין איך אני מרגיש לגבי זה.
אישה קשה שהיתה מכה אותי, את אחי ואחותי כשהיינו קטנים, אישה שאסור להסתובב בבית של סבא שלי או אם אכלת יותר מעוגיה אחת מגיעה לך סטירה.
אני זוכר בתור ילד שהיא הפחידה אותי כל כך שברח לי פיפי במכנסיים והיא הכתה אותי על זה שברח לי.
אז לא, אני לא חש צער, גם לא שמחה, אני רק מוטרד מהיריבות על הירושה עכשיו.
הרי אני מופיע בירושה, הירושה היא של סבא והיא רק מחזיקה בה עד רגע הפטירה שלה.
אני מכיר את הצד הזה של המשפחה, צד מכוער, אגואיסתי ומגעיל.
עוד מעט יתחיל הקרב, אני צריך לדעת בדיוק מול מה אני מתמודד ואם אזכה אז במה? אולי הקרב הזה לא שווה את האנרגיה בכלל...
ניסיתי, באמת שניסיתי למצוא שבב של צער עליה אבל לא הצלחתי.
מיני, תנוחי על משכבך בשלום ואני מקווה שתעשי עם עצמך חשבון נפש לפני שתעברי הלאה לעולם אחר.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
