אין לי כוח פתאום, לא לעדכן, לא לכתוב, לא לראות אנשים... אני מתחיל להכנס לדאון וזה לא טוב.
וגם אין סיבה באמת! לא יודע מה יש לי....
יום שישי הייתי ביום הולדת של ידידה והיה משעשע, בהתחלה הרגשתי ממש לא קשור ולא נעים כזה כי שנים שלא יצאתי עם החבר'ה האלו אבל לאט לאט נפתחתי יותר ואפילו רקדתי פיכח! שזה חדש לי.
בשבת היה אימון והאימון היה ממש טוב וממש נהנתי עד שהגיעה שעה מסויימת שפתאום נפל עלי דיכאון ועצבים משום מקום...
בכל מקרה הביאו קשת אולימפית לאימון היה מדליק לאללה ופגעתי בניסיון ראשון שלי מבערך 15 מטר בבקבוק 1.5
כאילו הייתי יורה בקשתות לארפים אבל זה לא באמת נחשב חחח.
גם במהלך האימון לודוויג בא אלי ביציאה כזו "רק שתדע שאני ממש גאה בך על כל הקטע של הגמילה וזה. כאילו באמת אם אי פעם היתה לי דמות שאני מעריץ אז זה אותך, אתה עושה משהו שאני אף פעם לא אוכל לעשות."
וזה הביך אותי, גרם לי לאי נוחות...
גם הבוקר קאיוקי אמרה לי שהיא ממש מעריכה אותי על הפרוייקט שאני עושה ואפילו הג'ינג'ית אמרה לי מספר פעמים שהיא גאה בי והוציא מחמאה מהג'ינג'ית זה לא קל.
ורק אני לא גאה בעצמי או חושב שאני עושה משהו מיוחד ורק אני חושב שמה שאני עושה הוא רנדומלי בהחלט ולא משהו שאמור להיות מקור לגאווה.
אני מתקן את השגיאות שאני עשיתי לעצמי, אני פגעתי בכל כך הרבה אנשים בדרך השלילית אם במכוון ואם לא במכוון אני פגעתי ואני הרסתי.
ועכשיו אני מנסה לתקן נזקים ואני נלחם וזה קשה אבל זה לא ראוי לגאווה, ואני לא מודל לחיקוי או דמות להערצה...
אני פשוט אני.
אז אני מוחמא מאוד אבל גם מובך מאוד...
היום משמרת ראשונה בקקאו, היה מעולה!
צוות נחמד, בוס משעשע ומצחיק לראות עד כמה רוסי גדול שנראה מפחיד יכול להיות כזה חמוד!
גם מתחשבים שם בחיים שלי ושואלים אותי איך אני יכול, לעבוד.
כועס על אמא שלי... כל מה שאבא שלי רצה זה לבנות לו מדף מעל המיטה (אחרי יותר מחצי שנה שהוא לא היה פעיל בגלל בעיות עיניים והוא לא ראה כלום) בשביל הציוד הרפואי שלו (מכונת הנשמה ללילות כדאי שהוא יוכל לישון כמו שצריך, מכשיר אינלציה בשביל שהוא יוכל לנשום ביום יום ועוד). בגלל שהיא לא אוהבת את הרעיון היא התחילה להוציא מילים כמו "אתה סירחון" "בן זונה" "כל מקום אתה הופך למעברה" "מזדיין" ועוד כל מני ברכות כאלו ואחרות. וזה אפילו לא שהוא הוציא איזה קרש מהזבל זה היה מדף ישן שישב אצלנו בחצר וכל מה שהיה צריך לעשות איתו זה לנקות אותו מאבק! זה ככה כבר מאז שאני זוכר את עצמי בתור ילד.... ואחר כך מתפלאים למה יש לי טראומות מריבים וצעקות ולמה אני כמעט אף פעם לא צועק (רק בתוף הבית של ההורים כי זו השפה שאני מכיר שם).
כשגרתי בחודש ההוא באשקלון אמא של האקסית היתה צורחת על כולם חוץ ממני ויום אחד זה היה ממש יותר מדי בשבילי ואני הסתגרתי בחדר והתחלתי לבכות. גם היום בכיתי.
זה החזיר אותי לתקופה שבתור ילד הייתי מצמיד סכינים לצוואר בתחינה שזה יגמר.
היום גם החזיר אותי לימים שאמא שלי היתה מרימה ידיים, חונקת אותי, סוטרת לאחותי.
נראה לי שעדיין יש לי צלקות קטנות על הצוואר ממנה והיא עוד האשימה אותי שעשיתי את זה לעצמי.
היתה צורחת על אחותי שהיא זונה כי היא חזרה מאוחר בערב (12 בלילה)...
טוב.... עבר... מסתכלים קדימה לימים יותר טובים.
5 דברים שאני מודה עליהם:
-כןכן ישראבלוג שוב, המקום הזה עוזר לי כל פעם מחדש לפרוק את העומס המנטלי שיושב עלי
-על שיטות לחיזוק חיובי שעוזרות לי להשאר חיובי גם בימים קשים
-על בגדים חמים שמשאירים אותי בריא בימי חורף אלו
-חברים, חברים, חברים, אני תמיד תמיד יהיה שמח על זה שיש לי חברים טובים שאני יכול לדבר איתם על הכל
-על קסם שכל פעם במקרה שולחת לי תמונה חמודה שלה וכל פעם מחדש מעלה לי חיוך!
אגב קסם, שיהיה לך המון בהצלחה בסופ"ש, אומנם כבר אמרתי לך את זה בפרטי אבל שיהיה לך המון בהצלחה!
אוהב אותך המון!
100 ימים מאושרים יום 9:
אז היום לא עשיתי שום דבר מיוחד אבל בהחלט עשיתי דבר שעושה אותי מאושר וזה צילום, צילמתי מס' תמונות בחצר של הבית והתמונה שאני הכי אוהב היא זו:
לשאר תמונות אתם מוזמנים להכנס לבלוג צילום שלי בלינק - החיים בתמונות
אז ביומיים האחרונים הייתי אצל לילית' הלונדונית והיה מעולה, אוי כמה שאני אוהב את הבחורה הזו ואלו היו פשוט יומיים שכאילו יצאו מחלום.
כבר המון שנים שיש לשנינו רגשות אחד לשניה וכל פעם היה משהו שהפריע באמצע..
אנחנו לא נהיה ביחד והרגש חייב להכנס שוב למגירה כי היא חוזרת ללונדון ל-3 שנים הקרובות ואני מתחיל ללמוד וחוץ מזה יש את הקראטיסטית שאני לא יכול להתעלם מהחיבה שלי אליה.
אבל ליומיים הרשתי לעצמי להתנתק מהעולם ולהיות איתה ורק איתה (ואמא שלה כי היא באה לבקר בבית של אמא שלה חחח).
האטרקציה היתה בהחלט החתולה שלא אוהבת אף אחד ופתאום החליטה להתיישב עלי ולתת לי ללטף אותה בלי שום התנגדות.
ההתלהבות של הלונדונית ושל אמא שלה מזה שהחתולה התיישבה עלי היתה כל כך גדולה שהבנתי שזה באמת אירוע מיוחד.
לא יודע, חיות אוהבות אותי חח :)
אלו היו ה-7 ו-8 מה-100 ימים מאושרים.
תמונה של החתולה תעלה מאוחר יותר ישרא עושה שוב פעם בעיות.............
-
הפרוייקט שלי צובר תעוצה ואנשים לאט לאט מצתרפים!
אז פתחתי פרוייקט זהות אישית "אל תגידו לי מי אני" "Don't tell me who I am"
בפרוייקט הזה אני אצלם אנשים עם הכתובת הנ"ל באנגלית כשהיא מכסה להם את העיניים.
הפרוייקט הזה בעצם יוצא כנגד החברה שמכתיבה לנו מה הנורמות ואיך ולמה אנחנו צריכים להתלבש, להראות, להתנהג או לדבר.
אתם מוזמנים להצתרף, הצילום יכול להעשות עם מסכה, איפור מיוחד או כל דבר שבעצם מייחד אתכם.
ביחד עם התמונה יעלה גם שאלון קצרצר בנוסח הזה:
שם:
גיל:
איך את/ה חושב שהחברה רואה אותך:
איך אתה רואה את עצמך כרגע:
-
לכניסה לפרוייקט אתם יכולים ללחוץ על הכתובת הבאה - זהות אישית
-
5 דברים שאני מודה עליהם:
- אני מודה על הגשם שעשה לי אוירה רומנטית ביותר בימים האחרונים
- אני מודה על הצילום שעוזר לי לתפוס רגעים יפים ולהנציח אותם
- אני מודה על אהבה שגורמת להרגשה נעימה וטובה (כשהדדית)
- אני מודה על כנות בין אנשים וההרגשה שאפשר להיות כנה ב-100%
- אני מודה על הכוח הפנימי שעוזר לי להשאר נקי גם במצבים שאני קרוב לסמים
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
