היא רגילה לזה, היא חזקה. קשה לי להודות בזה אבל פחדתי, פחדתי פחד מוות. היינו בים באשקלון ופתאום אזעקה, טילים עפים מכיוון עזה, טילים יוצאים מכיוון ישראל ומיירטים ובום ועוד אחד ועוד אחד, יש אש בשמיים ואני משקשק משחק אותה אדיש, לא להראות חלש לידה, אסור לי. כמעט מקיא מפחד. שמעתי פיצוצים כל היום ופתאום נכנסה בי ההכרה שקילומטרים בודדים משם מתנהלת מלחמה עקובה מדם.

חזרנו לבית שלה, ונפגשנו עם ידיד שלה והיה נחמד. בערב אמא שלה הגיע הביתה ובייבי לא שטפה כלים כמו שהיא אמורה לעשות. הצעקות, הקללות... אמא שלה שפכה לבייבי את המאפרה על המיטה ובעטה לה בכל התיקים בחדר ואז נכנסתי להלם - היא הכתה אותה, מולי, קיללה ושלחה אותה לעזאזאל... אישה! את אמורה להיות אמא שלה! בייבי ארזה תיק ובאה אלי, להתרחק, היא חייבת. אם הייתי יכול הייתי מביא אותה אלי לתמיד. כששאלתי אותה על זה היא אמרה שזו רק טעימה ממה שהולך אצלה בבית בדרך כלל ונבהלתי, לא ככה זה אמור להיות גם ככה החיים שלה לא הוגשו על מגש של כסף. היא אצלי עד מחר ואז, לא איום הטילים מפחיד אותי אלא איום האמא שהיא תתחרפן שוב.

טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש

עריכה:

לא טיפש כמו שחשבתי

בייבי אני אוהב אותך

מי היה מאמין שאחרי כל כך הרבה זמן ורדיפה אני אמצא את האהבה שלי בדמות ילדה עוד מעט בת 17 שלמרות הגיל הצעיר עברה כל כך הרבה, למדה כל כך הרבה.

מי היה מאמין? חודש וחצי, כמעט חודשיים שאומנם היו בהם קשיים ונפילות אבל אני לא זוכר מתי הייתי כל כך מאושר.

כל "אני אוהבת אותך" ממנה והלב שלי מחסיר פעימה. קשה לי להאמין שמישהי כמוהה תרצה אותי, נרקומן לשעבר, אלכוהוליסט בגמילה שעשה טעויות אין ספור בחייו...

למה שהילדה המקסימה הזו תעיף מבט אחד לכיוון שלו ועוד אחרי שפגעתי כל כך הרבה בחברה הכי טובה שלה...

ובכל זאת היא איתי, היא שלי ואני שלה, אנחנו פרטנרים, אנחנו זוג.

היא גרה באשקלון וזה מדאיג אותי במיוחד במצב היום, אני מוצא את עצמי עוקב אחרי הודעות על אזעקות וכל אזעקה באשקלון אני שואל את עצמי אם היא בממ"ד או מרחב מוגן.

לקבל ממנה הודעות כשאני בעבודה נותן לי כוח לסיים את היום. סופ"שים שהיא באה הפכו להיות הימים שאני הכי מצפה להם. לוחמת שלי... לוחמת וסמוראי, זיווג משמיים! ♡

הדבר היחידי שמפריע לי זו הקנאה שלי, שפתאום תלך עם מישהו אחר.

אני יודע שהיא לא תלך אבל משהו בתוכי לוחש לי דברים רעים - "אתה לא מספיק טוב, יש יותר יפים ומצחיקים וחכמים. אתה מאכזב אותה, אתה חונק אותה עם כל ההודעות שלך"

היא הבטיחה לי שזה לא נכון, שאין לי מה לדאוג אבל כזה אני - מפוחד. במיוחד שמצאתי אוצר אז אני מפחד לאבד אותו.

יהיה בסדר, שומר על אופטימיות, או לפחות מנסה.