אחרי עוד לילה של סיוטים, מתעורר ומבואס מזה שאני עדיין חי.

אחר כך מתפלאים למה אני בקושי ישן

אמרת שאת מפחדתלהרוס את החברות ביננו אבל אתמול חתכת חלק מהחוטים של הקשר בנוסף למה שנחתך כבר.

אנחנו כבר לא החברים הכי טובים וגם אני לא בטוח שאני רוצה.

שבוע הבא אני מתכנן להתחיל לקבל עזרה טיפולית ובתכנון לאשפז עצמי בגהה.

וואו זה היה מטורף.

אני ועוד 3 בנות, מדהימות, יפהפיות וסקסיות יושבים אצלי בדירה ופתאום אנחנו מוצאים את עצמינו בים שוחים בעירום.

לילה מושלם וטוב.

סוף סוף לילה שאני יכול להגיד שבאמת לא היה חסר לי בו כלום.

כאילו כן, 2 מהן נכנסו עמוק מדי למים והייתי צריך לשחות אחריהן בשביל למשוך אותן חזרה לחוף ואני בעצמי כמעט חטפתי התקף לב תוך כדי אבל לא מתלונן.

לילה מספק וטוב.

אוהב אתכן 💗

מהפעם הראשונה שחתכתי עד היום לא הבנתי מאיפה זה הגיע לי.

היום אני חושב שהבנתי פחות או יותר.

אני מתוסכל, גם מזה שלמרות שיש רגשות לשני הצדדים (למרות שאני כבר לא בטוח לגבי הצד שלה בגלל דברים שעשיתי) אז היא עדיין לא מעוניינת, גם שהיא יודעת שלפעמים היא עושה טעויות, היא יודעת שהיא מסכנת את עצמה אבל לא אכפת לה וגם מזה שאני יודע שהיא עם אחרים וזה מתסכל וכואב ובמיוחד מישהו ספציפי אוכל אותי מבפנים....

אני כ"כ דואג לה ואוהב אותה שבמקום מה שהייתי עושה פעם ומוציא את התסכול החוצה אני מוציא אותו על עצמי אבל אז יש את התסכול מהפגיעה העצמית שאותו אני הוצאתי עליה אבל גם את זה כבר לא (מה שמסביר למה היד והרגל שלי נראות כמו טבלאות יאוש).

חוץ מזה שהפכתי פרנואיד, מרגיש כאילו לכולם יש מניע נסתר וכולם מנסים להשיג משהו. אני יודע שזה לא נכון אבל ככה זה מרגיש או לפחות הראש שלי נותן לי להרגיש ככה.

אה ואתמול בלילה זרקתי את הסכין שלי והיום לא חתכתי למרות התקפי חרדה ארוכים וקשים. אחד של חצי שעה ואחד מעל שעה.