ואיך זה שהכל תמיד מתחיל ונגמר בך.

כל המסקנות הסופיות נגמרות בך.

האהבות הגדולות ביותר הן כאין וכאפס לעומת ההארות המתקבלות.

איזו תבונה,

ומבט,

ודרך חיים.

אם רק הייתי יודעת למה,ומה זה שפתאום הכל כ"כ ככה,ואיך זה שאני נאחזת באותו הבסדר של פעם,שלראשונה,הבנתי למה בדיוק היתה הכוונה,כי אני בעצמי מנסה להתאקלם במעין תקופה שכזו,כמעט זהה ולגמרי לא.

איזו אצילות,

ומבט,

ודרך חיים.