לא יודעת למה אני כותבת בכלל.

סתם כותבת כי אני צריכה לפרוק,

לא כדי שמישהו יראה,ישמע,ירגיש.

רק כדי להגיד לפרוק.

מרגישה כל כך נשכחת, כל כך לא כאן,

שום דבר לא מספיק.

אני יודעת זה באשמתי אני בחרתי ללמוד, לישון, לא להיות.

אבל בכל זאת חסרה לי החברות בסיפור.

לא מצפה לכלום עשיתי בידיוק אותו הדבר, התמקמתי, התפתחתי והשארתי מאחור.

סתם לא חשבתי שגם לי זה יקרה.

איך תמיד הכל מתערבב ביחד.