קבעתי עם האושר

"Angel put sad wings around me now Protect me from this world of sin So that we can rise again''

(Judas Priest - Angel)

אז .. שוב לבד ?

אוף נו. זה לא בסדר.

אני פשוט מתה להבין מה עובר עליכם.

מזאת ההתרחקות הזאת ?

מזה הזלזול הזה ? מזה כל הפתאומיות הזאת פתאום ?

למה כולם נהיו לא נחמדים ?

ולמה אין עם מי לדבר ? ? ? ? ? ? ? ?

- ולמה ברחת ונעלמת בלי להודיע ?

ולמה לא היה לך איכפת שהקיץ הגיע ?

ולמה שכחת שכואב לי היום ?

ואיך לא הבנת רק מהמבט, שהכל לא בסדר?

ולמה לא יכלת לשכוח ולהדחיק,

לסלוח ולחבק כמו שרק את יודעת.

להבין ולהקשיב.

אז למה לא הכרחת אותי לשבת ולדבר,

לשפוך את הכל במקום לוותר ? -

ולמה אתה מתעלם ?

ובסוף אני יוצאת אשמה?

ואיך אתה שוכח שאני כל כך פגיעה ?

כולם נטשו והשאירו לבד.

אז אני בוכה פה ושם,

ומנסה להתגבר.

אבל אני לא מצליחה לשקר,

כן, קשה לי.

אני לא יכולה לבד.

מסתבר שאביב טעה. לא הכי קרוב לבד.

ולמה כשאני הכי צריכה אתה לא פה ?

ולמה יוצא שאני יוזמת הכל ?

אני מתגעגעת ל"אוהב אותך"

ול"לילה טוב".

אולי לא הערכתי מספיק,

אבל עכשיו זה חסר.

ואתה אפילו כבר לא שם לב לכמה אתה חסר.

אני אוהבת אותך. ואני רוצה החזר.

לא לשבת לבכות עכשיו,

לקבל שיחה טובה כזאת שתדחיק הכל.

לא יודעת אם טעיתי לגביך,

אבל מסתבר שקצת כבד לך עם תפקיד ה"מבין הכל.."

מחפשת לחלק את הנטל הכבד בין כולם.

אבל כבר חסרים לי מתמודדים.

ברחו כולם.