קבעתי עם האושר

וכשרק חשבתי שהכל נשכח ממני.. זה חזר אלי בבום עצום ומטורף.

לא, זה לא עוד פוסט דיכאוני.

זה חזר אלי, הכל חוזר אלי.

טעיתי, לא שכחתי איך להנות.

לא שכחתי איך זה שמרגישים כל כך טוב עם עצמך ששום דבר לא יכול לשנות את זה ..

לא שכחתי איך זה להתרגש מהדברים הקטנים,

לא שכחתי כמה אני אוהבת צופים.

לא שכחתי כמה אני אוהבת אנשים ושזה לא רע בכלל להיות נחמדה אליהם..

לא שכחתי מה זה להרגיש מוצפת באהבה.

ובעיקר למדתי שלהיות מאושרת לא אומר שהכל חייב להיות מושלם.

שהדברים הקטנים הם אלה שמרכיבים ועושים את האדם כל כך מאושר.

כי אין מה לעשות, ככה זה.

וברגע שאתה מסתכל על הכל בפאן חיובי גם אם נראה לך שקורה לך הדבר הכי נורא בעולם,

זה מתגמד והופך לכל כך לא משמעותי.

ובסופו של דבר, זה הכל מסתכם באיך שאתה מסתכל על העולם.

ולא חייב להיות יום מסויים או מיוחד, או תאריך, או אדם מסויים שיעיר אותך.

זה בא לבד. טעיתי, לא הייתי צריכה שיעירו אותי.

הייתי צריכה להתעורר לבד.

וואלה אחרי כל כך הרבה זמן שהיו לי רגעי אושר זמניים,

ואני לא אגיד שלא היו.. למרות שתמיד חשבתי שהם יגמרו תוך כמה שעות..

אני מרגישה שזה לא יעבור לי בעוד שעה שעתיים, שזה לא מצברוח מסויים.

שזאת האופטימיות שמדברת מתוכי.

והיא מתכוונת להישאר כאן ולא לעזוב לעולם.

עכשיו אני מבינה שזאת הבחירה שלי.

אני מפחדת, אני לא אומר שלא.

אבל אני בטוחה בבחירה שלי,

הרבה יותר טוב ככה. כשהעולם קורץ לי ומחייך.

ומצחיק שהדבר הכי קטן ושטותי בעולם גרם לי להבין את זה.

איזה עולם מוזר מקסים.

יום טוב אהובים שלי 

תות.