קבעתי עם האושר

תוך כדי רפרוף בפוסטים מפעם מצאתי את זה ..

מה21/3. תהנו (:

"

אז חזרתי ..

כן כן, טטו חזרה.

זאת לא טטו חדשה אל תטעו,

זאת טטו הישנה שנדמה לי שהרבה לא מכירים .. או לא זוכרים.

לא במכה אחת, אלה לאט לאט.

אני מתחילה לראות סימנים כאלה, הבזקי אור.

אם מישהו שאל את עצמו מי זאת, אז בהכי קצר היא אחת קצת פחות ממורמרת..

כן כן, גמלי מגיע קצת להיות מאושרת.

אז צצים פתאום רגשות האשמה על אלה שהשארתי מאחור.

אלה שעדיין בבוץ ושלא נראה שיצאו ממנו בזמן הקרוב.

השארתי את הרע מאחור. חזרתי לעצמי.

לטטו החייכנית שאוהבת לצחוק.

שלא מעירה על כל שטות, שיודעת לבקש סליחה ולקבל ביקורת.

ולטטו הזאת נוספו גם שידרוגים (תתפלאו!) ..

היא התבגרה! היא שמה לב לעצמה.

היא מראה אהבה למי שצריך,

היא לומדת לקבל אנשים.

היא מנסה שהכל יסתדר על הצד הטוב ביותר.

ויש לה טיפה יותר ניסיון בחיים ..

(באמת שרק טיפה.)

אה וגם טטו הישנה המשודרגת גם כותבת.

כמו טטו הממורמרת, רק שהיא כותבת בצורה טיפה שונה.

היא לא כותבת שכל העולם נופל עליה ושהיא בכלל לא רוצה לקום.

היא בכלל לא מגיעה למצב בו היא נופלת.

אין לה למה. היא מקיפה את עצמה באהבה ומרחיקה את הרע.

אני אוהבת את טטו הזאת. זאת מי שאני רוצה להיות.

והתחלתי. בצעדי תינוק כמובן, שלא תיפול עלי ובסופו של דבר תמחץ אותי ואני אגיע לנקודת ההתחלה ..

זאת מהלפני חצי שנה ..

אז נחמד שהיא חזרה. לא ?

פחות דיכי יותר חיוכים. להפסיק לחשוב שהעולם נופל עלי.

לצאת מהכל עם חיוך ענק. חיוך מנצח כזה כמו של שני(:

לא חיוך מתנשא, חיוך מנצח!

חיוך שמנצח הכל. ובאמת שאת הכל.

להקסים את כולם. ולא להיות כזאת ריקנית (בספרדית ריקנית נשמע יותר טובב(;)

המראה החיצוני שלי אולי יקרב אלי אנשים,

אבל לא יגרום להם להישאר לידי.

להיות מקסימה. משהו שאני שואפת אליו כבר המון זמן ..

שאנשים יואהבו לשבת איתי רק כי המתיקות שלי תעשה להם משהו בלב.

לא שאני רוצה להיות רק מתוקה. פשוט קצת, לא דעת לנסות לשחזר טיפה את מה שהיה.

לא להיות ילדותית כמובן אבל להשיב לי חלק מהתמימות שעזב אותי כבר מזמן.

להתגבש עם עצמי. לאסוף את כל החלקים שלי ולחבר אותם לאדם מאושר אחד.."

מבין כל השטויות שכתבתי זה מצא חן בעיני.

אני רוצה שוב.

אני רוצה שוב להרגיש. טוב, חדשה, רעננה.

אני מרגישה עכשיו בערך כמו זקנה בת חמישים שנגמרו לה החיים.

אולי תקופה חדשה עכשיו?אולי נעשה את זה רשמית?

נראלי אני אחזור להיות המורעלת צופים. ככה היה הכי טוב.

בכלל היה טוב פעם, אז למה לא שוב ? ..

אז מנסה ללכת על חיוך פחות מזוייף.

בכל זאת .. אני עדיין תומכת ב"יהיה טוב" שלי.

יום טוב חמודים.

תות.

אני רק חושבת על זה ומקיאה.

אתה מגעיל אותי, פשוט מאוד.

רק עצם המחשבה עליך מחליאה.

אעאהאעאעה אתה מזוהם, לא טהור ולא תמים. מזוהם.

למה אני תמיד נתקעת עם סוטים ?

לבכות, ורק לבכות.

לשחרר הכל מבלי לדעת מה בכלל קורה.

אני צריכה .. אני אפילו לא יודעת מה אני צריכה.

אני מחפשת את המילה אבל לא מוצאת אותה.

אני צריכה שמישהו יקשיב לי,

אבל זה לא הגיוני בכלל למצוא מישהו.

כי גם אלה שאני מרגישה מספיק בנוח איתם ויודעים מספיק לא נותנים לי את מלוא המקום.

ולא זאת לא תלונה לאף אחד מכם. אף פעם לא ציפיתי שתפסיקו לחיות ושתקשיבו רק לי.

אנחנו אנשים שעוברים דברים, רק שאני נעלמת בזמן האחרון.

נמאס לי. פשוט נמאס.

ולא מהאנשים שלי. אני אוהבת אותם בלי סוף.

פשוט נמאס לי לבכות, ונמאס לי מהמצב רוח הזה.

די אני לא מגיעה לרמות של באלי למות.

אבל פשוט די. כמה אפשר לעזאזל ?

וזה הכל ביחד.

ביצפר,וצופים,והערות מטומטמות של אנשים,

ושירעות,והקטנוניות של כולם,והמניאקיות שלכן,

והריבים הטיפשים,והעובדה שאתה בכלל לא כאן,

ואיכ החמור המגעיל הזה,והבעיות של כולם,

ושאני לא מוצאת את המקום,והבכי שלא נפסק.

פאק, מה עובר עלי?

.

אז היא יודעת,

ואני מקנאה.

וזה כבר ניהיה קבוע,

ללכת לישון ולשכוח מהכל.

לקום בצהריים ולא לדעת איזה יום היום.

חופש לא עושה לי טוב.

יותר מדי חופש שיגרתי משעמם אותי.

ושוב, היא יודעת

ואני מקנאה.

היא שבורה ואני אופטימית.

אני צריכה אבל היא כבר יודעת.

היא יפה ואני רוצה.

אולי לטעות,

אולי לחיות בשקר.

לדמיין, לעוף ולגעת.

לחוות מחדש, להתרגש, ולדעת.

היא לא עונה, אולי מתעלמת אולי לא יכולה.

אני כבר לא יודעת כלום.

גם לא עליו. אני נעלמת והוא בכלל כבר לא שם.

עושה שוב את אותה הטעות,

נהנת ממנה אבל לא כמו פעם.

משתעממת מחדש.

יום טוב שיהיה לכם,

תות.