שם הבלוג

לפני די הרבה זמן התקשרתי לאופק וסיפרתי לו על כמה מההרהורים שלי מהלילה לפני

סיפרתי לו שעשיתי קליקים כאלה מהבוהן הגדולה ברגל כמו שאני תמיד עושה (הכישרון המיוחד שלי)

ואז חשבתי על האם זה מסוכן

ואם כן אולי אני אצטרך לעבור ניתוח

ואז חשבתי על זה שיכולים להיות המון סיבוכים בניתוח (זה רק אני, או שבזמן האחרון יש המון סדרות על רפואה ובתי חולים בטלוויזיה?)

ויכול להיות שאני אמות מניתוח הבוהן שלי

ושאלתי את אופק אם הוא זוכר מה אני רוצה בהלוויה שלי

(הוא לא זכר הכל, אז רעננתי את זכרונו והוא רשם לפי מה שהוא אומר)

זה צריך להיות אחר צהריים סגרירי וקודר

ארצ' אנמי יבואו להלוויה לבושי שחור וינגנו את השיר The Day You Died 

בסולו הגיטרה כריסטופר אמוט יעלה עם הגיטרה מהקבר שלי וינגן (משהו בסגנון של הקליפ של Seize The Day)

ואז

את השורה האחרונה בשיר

אנג'לה תשיר רוכנת מעל הקבר שלי

בקול בוכה ומתייפח על האובדן

ולסיום תזיל דמעה על הקבר

אופק, לטיפולך

אני לא משהו בלפתוח פוסטים

גם לא בלסגור אותם

ואני עוד עובד על האמצע

אז הפעם פשוט נדלג אליו

נוגה הצליחה לרדת על אופק על זה שהוא גרוזיני (רבע) כל כך הרבה עד שהוא יהפוך לפרנואיד

ביקשתי ממנו שיחשוב על משימה לפעולה שכתבתי

Yuval(tu) אומר/ת (02:13):

תחשוב מחוץ לקופסא

ofek(6) אומר/ת (02:13):

זה אמור להיות ירידה עליי?

בהמשך לזה

Yuval(tu) אומר/ת (02:18):

אם הם רוצים לכבוש עיר שהקבוצה השנייה כבשה

הם עושים משימה

הבנת?

ofek(6) אומר/ת (02:19):

כמו הילחמו למוות?

Yuval(tu) אומר/ת (02:19):

כן

רק פחות אלימה

בתחילת השנה היה לנו סמינר שכב"ג בצופים והיה סנפלינג ביום השני

וכשירדתי האצבע שלי השתפשפה כל הדרך בחבל

אז הייתה לי כוויה רצינית והעור יצא מהמקום באצבע

וזה היה בדיוק איפה שהייתה לי נקודת חן

והייתי מאוד מודאג כי לא ידעתי אם היא תחזור או לא

אז אני שמח להודיע ששוב יש לי נקודת חן חומה וחייכנית על האצבע D:

ביום ראשון בעזרת השם בלי נדר אני אמור לבוא לבית הספר ב-8 בבוקר (פלוס מינוס) תחת השפעת ריטלין

וזה כי עברתי את המבחן של ההפרעות קשב וריכוז (או שבכלל נכשלתי?)

וויש מי גוד לאק

הסכמתי להשתתף באיזה מחקר שעושה מישהי במכון להפרעות קשב וריכוז על איך ילדים עם הפרעות קשב וריכוז מבינים הבעות פנים

אז ביום רביעי התייצבתי ב-8 וחצי בבוקר במכון בפתח תקווה ועבדתי לפי ההוראות של האישה שאירגנה את זה, שזו עבודת הדוקטורט שלה או משהו

בהתחלה הושיבו אותי מול תוכנת מחשב שבה עברו פרצופים שונים והייתי צריך להחליט מה הם מביעים

הייתי צריך ללחוץ על אחד משישה מקשים:

1. שמחה

2. עצב

3. כעס

4. הפתעה

5. פחד

6. גועל

היה די מסובך האמת

התחלתי לחשוב על הפרצופים

יכול להיות שהיא עושה את הפרצוף הזה כי פרץ לה רוצח לבית ואז היא גם מופתעת וגם מפחדת

ואם הוא מכוער במיוחד יכול מאוד להיות שהיא נגעלת

איך אני אמור לדעת?

אחרי זה היא נתנה דף עם סמיילים שונים והייתי צריך להחליט איזה מהם מתאר את ההרגשה שלי היום

בחרתי אחד שמחייך חיוך, אבל לא באמת חיוך בגלל שהיה בזה סוג של זווית בפה שכאילו רומזת על מזימה או משהו

סמיילי מתוחכם משהו

אחרי זה נתנו לי חבילת קוביות והייתי צריך לעשות איתן כל מיני צורות לפני צבעים וזה

היא דאגה להחמיא לי כאילו אני ילד קטן ולהגיד לי שאני מאוד מהיר

אחרי זה היא נתנה לי חבילת תמונות ואני הייתי צריך לסדר לפי סדר הגיוני (נגיד- ילד משחק עם נרות, וילון עולה באש, מכבי אש באים, מכבי אש מכבים את הבניין הנשרף) (רק יותר מסובך)

בסוף היא נתנה לי לענות על שאלון אישיות כזה

שכלל שאלות מאוד חודרניות ופולשניות

האם אתה חושב הרבה על מין?

האם היית רוצה להיות בן המין השני?

האם אתה חושב על התאבדות?

וכל מיני כאלה

איך זה קשור להבעות פנים?

היום הייתי בחדר כושר ועבדתי לראשונה לפי התוכנית אימונים החדשה שלי

היה קשה ומתיש ומחר אני בטוח אקום עם שרירים תפוסים

ומעכשיו זה פעמיים בשבוע ככה

אופק עכשיו אמר לי שהוא היה בבית החולים בחשש לאף שבור כי מישהו בעט לו באף באימון ג'ו ג'יטסו

ofek(6) אומר/ת (23:56):

Yuval(tu) אומר/ת (23:56):

ofek(6) אומר/ת (23:56):

ofek(6) אומר/ת (23:57):

ולחלק הכי חשוב בפוסט, שללא ספק היה מגיע לו אפילו פוסט משלו, התגלית החדשה שלי

גיליתי שביום האחרון של המילניום הקודם, בדיוק לפני תחילת המילניום החדש,

אני הייתי בן 6 שנים, 6 חודשים ו-6 ימים

כן כן, אני הוא השטן של המילניום הנוכחי

השמרו לכם

ובנימה אופטימית זו,

                        יובל