.Out of breath-Hilariously DAMNED

יושבת וקוראת פה דברים שעכשיו אני בוכה עליהם..

כמובן כבר עברה התקופה של ההיסטריה...[לא כולל את יום שישי=\]

קיצור...הוא-אני-ניגמר...זה היה ברור...בנוסף להכל שבוע אחרי שנפרדנו רבנו...לא ראיתי אותו מאז היומולדת שלי [שבו לא רציתי לשכב איתו והכל התחיל להתדרדר] והפעם הבאה שראיתי אותו הייתה ביום שישי.[האחרון...].מעבר לכביש מזיל ריר תוך כדי שהמבט שלו לא עוזב לי את התחת.

קיצוררר תעשו 1+1 למה שניכתב בשורה הראשונה..

כן קצת קשה לדעת שאז התאהבתי בו כמו שבאמת עוד לא יצא לי..

אבל זה היה צריך לקרות מתישהו...תראו,אני מדברת על זה בכזה קלילות בשביל להרגיע את עצמי...

את כל זה אפשר לנסח בדרך נורא היסטרית ומכאיבה...אבל בשביל עצמי..אני אהיה קלילה..

אז בכל מיקרה...מאז העיניינים די עצרו בשל פגיעה במערכת,אין חשק במיוחד למשהו שהוא "לא מושלם"..

היו כמה סטוצים פה ושם..וכמה נשיקות וכאלה..אבל כולנו יודעים שזה כלום אחרי כאב לב אמיתי שלא עובר אפילו אחרי 3 חודשים.

לפעמים אני חושבת..: "אם הוא יציע לי במיקרה לחזור להיות ביחד אני יסכים?"

ובואנההה שאלה מכשילה למה...תחשבו לבד הבנאדם היה מאכיל אותי עם חרא בכפית..אבל..מצד שני הוא אהב אותי...אבל שוב,

אני הבנתי משהו נורא נכון בכל פעם שאני רואה אותו,אני בוכה..שהייתי איתו הייתי בוכה לא יודעת למה..אולי באמת כי הרגשתי שאני עושה טעות..

ואולי כי האנרגיה שלו כ"כ רעה ולא טובה שזה מה שזה היה עושה לי.

אבל עכשיו את האמת,הייתי רוצה שאני והוא לפחות נשלים אחרי הריב הסופר מטומטם הזה שהיה בינינו ופשוט נהיה סבבה..

למה אני מרגישה בגנון...

אז אני אומרת בפעם האחרונה,אני מיצטערת על הדיבור שלי אז...ולא מוצדק..אבל,תסתכל אתה בעמצך..איך אתה דיברת אליי?הגיע לי?

זה כזההה מוזר..

אני התנהגתי כמו החברה המושלמת כה? לא הייתי מציקה אבל כשהיה צריך להביא יחס הייתי מביאה אותו ב100%..

לא עשיתי לו סצנות כמעט...לא חפרתי...אפילו היו לנו משחקי כבוד...יעני,מן קשר בנזונה כזה..

אבל דבר אחד לא עשיתי טוב...ולא שכבתי איתו.

וטוב שכך!

תמיד ידעתי שאני לא הכי טיפשה בעולם..כאילו...יש יציאות כן?אבל בכללי...לא טיפשה לגמרי..רק עדיין פטי מידי..אולי כבר לא.ניראה.

אז מה לתת לעצמי צ'אנס למצוא משו?אם כן?איך אני משחררת אותו מהלב שלי?