שלמה גיורא שוהם ("טירוף, סטייה ויצירתיות" של האוניברסיטה המשודרת), פרופ' בקרימינולוגיה וכנראה אמן בעברו או בנפשו, טוען שיש קשר רב בין טירוף סטייה ויצירתיות. יצירתיות ואמנות אמיתית, אותנטית, כזו שמגלה נדבך מן האמת וחודרת מבעד לחלל ולזמן, יכולה לטענתו להתקיים רק אם האמן מעמיד את עצמו מחוץ למסגרת, מתבונן מהצד, ובעל הסתכלות שונה על העולם סביבו.

ביקורת על הספר, והרהור במשמעותה של האומנות.

לפני מספר שנים נשבעתי לא להיכנס לפוליטיקה. נראה לי עסק מלוכלך, ציני, טובעני.

אתה נכנס לבפנים ומרגיש גיבור, מרגיש לוחם צדק, אינטלקטואל, עדכני, חשוב. ולאורך כל הדרך המסך הזה מונע ממך לראות את האמת, את מה שחשוב באמת, את מה שקורה, מסביבך, בעולם, את מה שלא תמיד אומרים בחדשות..

אבל במדינה הזאת כנראה קשה לברוח מהחדשות. חוץ מזה, כבר הגיע הזמן לעדכן את הבלוג J

אלה איתנו שחיים פה (תנחומי), עדים לכל הבלגן של הימים האחרונים, ויודעים (ידענו גם לפני חצי שנה) את מסקנות וועדת וינוגרד. אנחנו יודעים מה יש לנו כרגע במקום ממשלה,  ורק לא יודעים האם לצחוק או לבכות.

רציתי לדבר קצת על ממשלות כושלות, על אידיאולוגיות גדולות, ועל הקשר ביניהן.

באופן תיאורטי, כל אידיאולוגיה (פרט לקיצוניות ביותר), היא בת היגיון פנימי. היא שואפת לצדק חברתי, כפי שהוא נתפס ע"י הוגיה, לחיים טובים יותר, סדר מסוים.

כל אידיאולוגיה, כשהיא עדיין במצב של מילים חזקות על נייר קלף, היא בעלת עוצמה, שאיפה לשינוי, והיא מפיחה רוחות של תקווה. כל אידיאולוגיה גם מסוגלת להגשים את הבטחותיה. יש לה אפילו תכנית מפורטת איך עושים את זה.

אז איך זה שכל האידיאולוגיות הגדולות, גם היפות ביותר, קורסות לנגד עיני ההיסטוריה, אחת אחת אל תוך אפר, כשהן מביאות לאנשיהן סבל ואכזבה, ולא הרבה מעבר לכך?

חברה טובה שלי מחשיבה את עצמה קפיטליסטית, היא טוענת שזו פילוסופיית חיים, ומסבירה לי מה בדיוק עומד מאחוריה ומדוע זו הדרך הנכונה. לכל הסוציאליסטים שבינינו, תופתעו לדעת שמתוך המילים שלה זה דווקא נשמע לא רע בכלל.. ועוד משהו – מה שקורה היום הוא בכלל לא קפיטליזם!

מדוע גם כאשר רעיון הסוציאליזם, שוויון לכל, אחווה לכל, צמח במדינות שונות, הוא הצמיח מתוכו משטרים דיקטטוריים מעוררי אימה, והקשר ביניהם לשוויון הוא מקרי בלבד?

למעשה, קל לראות שהמשטר במדינות האלה, בריה"מ, סין, קובה, היה כל דבר חוץ מסוציאליזם טהור.

כל המשטרים האלה הם תוצאה של האידיאולוגיה שלהם, כשהיא מעוותת בידי האדם הראשון שהצליח לרתום אותה, בהתאם לצרכיו האישיים, לאגו ולסיכויי ההצלחה שלו כדמות פוליטית.

בעצם, הכל סובב סביב המקצוע העתיק ביותר (שליט, עם כל הכבוד לזונות), וסביב הדחף העתיק ביותר בעולם, והוא השאיפה לעוצמה וכח.

אדם שמקבל מקור עוצמה, משתמש בו כהשגת מטרות פרטיות ומכפיף תחתיו את כל המערכת. לאט לאט מטרת המערכת היא שמירה על עוצמתו, והמטרות המקוריות נשארות בצד. יש חוק כזה בבירוקרטיה, חוק האוליגרכים.

בתרגום חופשי לשפה יומיומית ברחוב הישראלי, קוראים לזה שחיתות. (יש לנו מזל גדול, במשטר דיקטטורי היינו סובלים מזה הרבה יותר...)

 כמאט כל משטר, כל אידיאולוגיה, מסוגלים להביא צדק ואושר, כל עוד הם פועלים ע"פ החוקים של עצמם. הם מביאים סבל כשהופכים למושחתים.

מסקנה - אל תתעסקו יותר מדי בפוליטיקה, תתעסקו במה שחשוב בעולם באמת, בעקרונות, במעשים. ערוץ 22 במילא יקבל את הרייטינג שמגיע לו.  במקרה חירום אפשר פשוט לעלות על הספינה של גרינפיס ולהציל כמה ליוויתנים, זה בכל מקרה לא זכאים להצביע בבחירות...

מי מאיתנו לא חשב פעם, למה העולם שלנו נראה כפפי שהוא נראה? מהו אותו כח מניע שעומד מאחורי כל ההיסטוריה האנושית? הדברים המשמעותיים ביותר בחיים האנושיים שלנו, אותם אירועים שמעוררים בנו את הרגשות החזקים ביותר. לפעמים, כדי לראות את זה, צריך לדעת להביט מהצד...

לא, אני לא מתכוונת לצטט את המתרגלת במבוא לאנתרופולוגיה, למרות שדווקא מתחשק לי, רק לספר על ספר שנפל עליי – אני אגיד את המשפט הזה רק פעם אחת: אני קוראת ספר על גורילה בשם ישמעאל, ששם לעצמו מטרה ללמד אנשים איך להציל את העולם. אך איזו הקלה J

בכל מקרה, למרות ריחות הקטורת והניו אייז' (האמת, די מסריח), שנראה שדברים כאלה אמורים להיות אפופים בהם, הספר הזה הוא דווקא די הגיוני, אפילו מעט מדעי, אפילו די קשור לדברים שלומדים במדעי החברה, אולי אפילו מדעי הטבע, אבל זה לא משנה כרגע. מה שמשנה הוא שזה גורם לך לחשוב, ולנסות להסתכל מהצד. וזה תמיד חיוני. הרעיון הכללי שם הוא שהתרבות המערבית מביאה את העולם ואת עצמה לכיליון (כמה מקורי), והוא מנסה להבין למה ומה עושים כדי להפסיק את זה.

האמת היא שאני רגילה להסתכל על העולם האנושי כך, מהצד, ברגעים שצריך, ויצא לי כבר להגיע להרבה מסקנות שספרים שונים אוהבים לנסח במילים.

יש לכאורה כמה כוחות שמניעים את האנושות, תאמרו – טיפשות זה בטח אחד מהם, אולי גם רדיפה אחרי כח, ואז באים החבר'ה של פרויד, פחדים תת הכרתיים, דרווין – יצר הישרדות, תוסיפו לפה את האהבה, התשוקה, הסקרנות....

כל אלה נכונים, אבל יש שם משהו בסיסי הרבה יותר. המעשים האנושיים ההיסטוריים, במיוחד הטעויות הכי גדולות, מונעים ע"י הכח הטבעי ביותר והנורא ביותר, ע"י פחד טהור. מהכל, מלאבד הכל, מלהגיע רחוק מדי ומלא להגיע בכלל. אותם פחדים שעלולים לעטוף אדם בודד ולהטריף אותו, לגרום לו לסטות מדרכו, פועלים גם על האנושות ככלל (בסה"כ אוסף של אנשים לא?)

הפחד הבסיסי ביותר הוא כמובן הפחד מהמוות. האדם מעולם לא רצה להשלים עם כך שהוא בן תמותה, וכאן מתחילה הרפתקתו הגדולה ביותר, והרת האסון ביותר.

זה, בעצם, הדבר שהביא את האדם לשאיפה האינסופית להתנתק מהטבע, מהעולם הטבעי, להרגיש שהוא לא שייך יותר למחלקת היונקים והפרימטים, שהוא אינו בע"ח, שהוא אינו בשר אלא משהו מעבר, רק לא ברור מה. הוא ניסה לברוח כמה שיותר רחוק מהגורל שרודף כל בשר בדרך בלתי נמנעת, (וגורם לו בסופו של דבר להיות חלק משרשרת המזון, מחזור החנקן...)

אבל אולי התבונה הנעלה ביותר היא בלדעת שאנחנו בדיוק כמו כולם, אנחנו חלק מהעולם הזה, וזה אמור לתת לנו לא מוות, אלא דווקא חיים אמיתיים.

* בדיוק הסתכלתי לזאבה שלי בעיניים והיא אישרה לי שיש לנו משהו במשותף*

טוב, די לדבר על מוות! יותר כיף לדבר על החיים JJ

דבר נוסף שמניע את האנושות הוא תחושה של שייכות – העולם שייך לנו, יש לנו בעלות עליו שמביאה גם אחריות, זה הרכוש הפרטי והעדין שלנו, בדיוק כמו שעמים שנשלטו על ידי עמים אחרים, נחשבו לרכושם הפרטי שנמצא באחריותם, ולא יוכל חלילה להסתדר בלעדיהם (יש דוגמא טובה מהמנדט הבריטי) וזה כמובן לא נכון!!

אז מה זה הדבר שאנחנו עושים, שאף בעל חיים אחר לא עשה בעבר? איך הפרדנו את עצמנו? באיזה אמצעים? האם מדובר ברצון שלנו להילחם ולהרוג, שלא למען ציד? את זה גם השימפנזים עושים, ואפילו אריות (והדבורים והנמלים והוירוסים בכלל)

האם אותה תחושה של בעלות קיימת באמת רק אצל האדם? איך יודעים? אולי אנחנו פשוט היחידים שהצליחו לעשות איתה משהו פיזי, בעלי העוצמה הרבה ביותר. למה?!

חוץ מזה, זה תמים נורא לחשוב שאמריקאים ואירופאים הם העיוורים היחידים בסיפור וכל השבטים הפראיים האציליים חיים להם בתבונה עילית ושלום עם הטבע... רובם לא שמים זין, הם פשוט עוד לא הגיעו למספר וכח טכנולוגי מספיק כדי לראות את הנזק בעיניים.

הבהרה: לא, אני לא היפית מוזרה ולא השתגעתי, ואני לא רוצה שנחזור למערות ונפסיק לעשות עוול לאנרגיות החיוביות שלנו...... פשוט תמיד אפשר לעשות דברים אחרת, ולהסתכל עליהם מנקודת מבט אחרת, בעיקר לתת קצת יותר כבוד לכח שיצר אותנו (ולא קוראים לו אלוהים)

רציתי לזרוק לאוויר שאלות, וזה כבר חצי הדרך לתשובה – למי שיש מוזמן לשתף, אולי עוד יש תקווה לעולם אחרי הכל J

בקיצור – ישמעאל / דניאל קווין, לכו תספגו (ואל תאמינו לכל מילה!!!)

נ.ב - אם הפחדתי מישהו או שכתבתי דברים שרק אני מבינה, אבקש מקרב לב להודיע... ואפילו אם הבנתם יהיה נחמד לשמוע עוד דעה.

שלכם, אנה