5 ימים של מחלה. 5 ימים שלוו בצום ארוך שלא נגמר מנוזלים וממוצקים.
5 ימים שעזרו לי להגיע אל המספר המתוק- 59.
כמובן שהחלום התפוגג ברגע שהתחלתי לשתות, והמספר עלה מעט ונע בין 60-61.
אבל לא באמת היה אכפת לי. אחרי תקופה כל כך ארוכה של עמידה במקום הצלחתי לשנות את המחוג המקולל של המשקל.
מכל ההתרגשות של ההורדה, הרשתי לעצמי קצת להשתחרר מהמסגרת ולאכול כמעט בלי בקרה.
הרשימות החלו להיות רחוקות יותר, הפה נפתח קצת יותר, וכצפוי- המשקל חזר. 63.5.
יותר ממה שהיה עוד לפני.
המתיקות הזאת של ההורדה במשקל התחלפה במן מרירות ודיכאון של עלייה.
החלטתי לחזור. אומנם עכשיו קשה לי כל כך יותר מאשר מקודם. אבל אני באמת רוצה את זה.
אני כמעט מסוגלת לדמיין את עצמי רזה. מן חלום ממושך.
הלוואי והפעם זה יעבוד.
מפגרת! don't wish for it. work fot it
אני כל כך מוכנה.
החלטה חדשה. מחברת חדשה. דרך חדשה. הרגשה חדשה.
1000 קלוריות. ועבודה. הרבה עבודה.
:]
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
