חרא.
המצב חרא.
אפילו התחלתי לחפש עבודה חדשה.
אני מניחה שהגיע הקש הזה ששבר את גב הגמל שלי. והגב שלי יודע לסחוב הרבה. תאמינו לי!
(אני לא מוכנה לאכול חרא. כשמאשימים אותי במשהו שהוא לא תחת אחריותי זאת חוצפה. כשמאשימים אותי במשהו שהוא לא תחת אחריותי ודורשים ממני לשבת 9 שעות ולפתור את הבעיה זאת עילה להתפטרות)
אז כן. התחלתי לחפש עבודה חדשה. מרגישה שוב את כאבי הבטן של אי שם באוגוסט. שלחתי בערך 324,687 קורות חיים כבר. וזה היום השני שאני מחכה. למשיח ככל הנראה.
חוץ מזה, אולי אני אמורה לשמוח, כי סהכ אני מרגישה טוב. אבל פשוט כשרוב שעות הערות שלי אני נמצאת בעבודה וזה המקום הכי מדכא בעולם, אז קשה לשמוח. ממש קשה לי לחייך לאחרונה. ותאמינו לי אני מעדיפה לכתוב כמה שהחיים יפים ושזורחת לי השמש מהתחת (כמה שזה נשמע לא נעים).
אחרי חודשיים תחנונים כמעט יומיומיים, לקחו לי את הרכב לתיקון. מהי שמחתי לעומת הכעס שאני חשתי כשראיתי איזה אוטו חלופי הביאו לי. אני חושבת שלחברה הזאת פשוט אין רכבים טובים. הם כנראה כל כך מתקמצנים שקונים את הדברים הכי דפוקים שיש בשוק להציע, וכנראה שיש הרבה היצע. ואל תעזו להגיד לי "נו לפחות לקחו לך את הרכב לתיקון" מה אני אמורה לעשות בנתיים 4 ימים עם רכב בלי בלם יד וקודן שבור!?!?
כגרע אכולת קנאה על אנשים שיכולים לעבוד מהבית. (לפחות ככה אנשים לא יראו את המרמור שלי וישאלו כל רגע למה אני כועסת... כי אתה מעצבן אותי! זה למה!!!)
מעבר לזה אני באמת מרגישה טוב. אני יודעת שאולי הרבה לא מסכימים עם זה אבל הפסקתי לאכול גלוטן. בלי פסטות, בלי לחם, בלי חלה, בלי קוסקוס ובלי מאפים. זה ממש קשה, אבל להפסיק להרגיש נפוחה זה ממש שווה את זה. עד עכשיו אפילו לא שמתי לב כמה שהרגשתי רע כל הזמן. בטח נפוחה, אי נעימויות, כאבים, גזים... אז נכון שאני צריכה עכשיו לברור בזהירות יתרה את מה שנכנס לי לבטן אבל אני לא מהקיצוניים. נותנת לגוף לנוח בסופי שבוע ובכיף יכולה להינות מפסטה בייתית מעשי ידי הזהב של בן זוגי היקר. (וכמובן מכמה כפיות של נוטלה - זה אפעם לא מזיק)
ואוף טופיק לחלוטין. לפני יומיים חיכיתי בחדר כושר לאיסוף של האביר שלי. ניגש אלי בחור ושאל למה אני נראית כל כך מהורהרת. אני ממש לא הייתי מוכנה לבאות ולבשתי את מסכת ה"אל תנסה להתחיל איתי בבקשה" אבל הוא הקדים אותי ושאל לתאריך הלידה שלי. מה מסתבר, הוא נומרולוג. התחיל לנתח אותי ולספר לי שאני עכשיו נמצאית בתקופה של שינויים: בקריירה, במגורים ובזוגיות. אינטרסטינג... אחרי נאום מרגש של שתי דקות ובלבול לחלוטין שלי הוא הזמין אותי לסדנא שהוא מקיים. כבר אין אנשים בעולם שסתם רוצים לדבר עם אנשים בלי לדחוף להם שום דבר!? 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
