נוסעת לעבודה ורואה ברחובות אנשים עם פרצופים כל כך מבואסים...
בחיי שלא חשבתי שהמשפט הזה יצא איי פעם מפי, אבל אפשר שהקיץ יגמר כבר?
חרא לי בעבודה, חרא לי בבית, חרא לי באוטו... וסתם זאת תקופה מבאסת. שיגיעו כבר החגים לשינוי אווירה קצת, ואז יגיע הגשם בתקווה וירד הלחץ בעבודה, ודברים בחיים באופן כללי יהיו ברורים יותר, וטובים יותר.
אין לי את זה ביותר מעורפל, באמת שלא.
אתמול האדון היה בעבודה עד איזה 12 בלילה נראה לי והיום הוא הולך לחתונה של חבר מהעבודה ולא לוקח אותי (ובצדק כי יש עוד 3 חתונות שאנחנו הולכים אליהם ביחד ועוד אחת שהוא ילך שוב לבד). היה לי ממש קשה להירדם. גם כי החתול הזה צובר כל היום אנרגיות כדי להשתולל בלילה וגם כי היה חם ואני לא ידעתי איפה השלט של המזגן וגם הייתי רעבה והייתי צריכה לקום לחפש מה לאכול ולא הייתי יעילה בגרוש ואפילו כלים לא עשיתי. סוף פסקה ללא סימני פיסוק.
קיצור אני סתם מבואסת אז שום פוסט שמח לא יצא מזה.
לפחות סוף שבוע יש לנו תוכניות. ברחובות יש פסטיבל אוכל שניסע אליו בחמישי, ואז בשישי נלך להגיד מזל טוב לסבא ובשבת יומולדת לחברה בדרום.
לא יודעת אם אי פעם ציינתי פה, כמה שאני לא מחבבת את דודה שלי. היא הדודה היחידה שלי והיא האישה הכי מרוכזת בעצמה במשפחה בערך. קיצור היא החליטה שחוגגים יומולדת לסבא בשבת, אבל לנו כבר יש תוכניות בשבת אבל כמובן שזה לא מעניין אף אחד. בקיצור אנחנו נבוא לאחל לסבא מזל טוב לפני והאמת שזה קצת ביאס אותי כי בטח בן דוד שלי יגיע עם המשפחה שלו בשבת ודווקא היה נחמד אם היינו נפגשים כי מזמן לא ראיתי אותו.
קיצור לא משנה מה אני אגיד בסוף זה ישמע מבואס.
עוד יום שלישי שמח, ולזכור שאחרי שלישי בא רביעי ואז שמחים כי זה חמישי.
אוף אני עייפה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
