I'm one of these bad things that happen to good people

האם רואים זאת בעיניי, האם הכל שקוף?

הכל ברור, הכל מובן וכבר לא צריך לשאול?

האם רואים זאת בעיניי, גם אם אשקר?

אם אגיד שלא, שכן, אולי או ייתכן?

האם רואים זאת בעיניי, כשאני צוחקת או בוכה?

כשאני מתעניינת או מתנהגת כאדישה?

האם רואים זאת בעיניי, כשלא אגיד מילה?

עם השתיקה המביכה, תבוא ההבנה?

האם רואים זאת בעיניי, כשאני בלילה ישנה?

האם כל חלום שלי אומר מה אני באמת רוצה?

האם רואים זאת בעיניי, כשהוא לידי?

כשמחבק, כשמנשק,כשמחזיק את ידי?

האם רואים זאת בעיניי, כשאני נפרדת לשלום?

מחברה, מההורים או מהילדות והתום?

האם רואים זאת בעיניי, כשהזמן לא זז?

כשכל שניה נמתחת לשנה, ואין הבדל בין היום לאז?

האם רואים זאת בעיניי, כשאני הולכת ברחוב?

חושבת לי, תוהה ולא שמה לב לנוף?

האם רואים זאת בעיניי, בחודשי החורף הקר?

כשהגשם דופק בחלון והרוח את מנגינתו מייבב ושר?

אם רואים זאת בעיניי, אם הכל כל כך שקוף,

הכל ברור, הכל מובן, השאלות מיותרות...

אם אכן כל כך פשוט לראות את נשמתי, מדוע אף אחד לא מביט

ולא מציל אותי?