'הגיע הגל והתנפץ על המזח,
רסיסי האהבה מתפזרים באוויר.
אילמים, בינינו קיר של קרח,
מחכה בדממה ליום שיפציר...'
לרגע הרגשתי היום כאילו חיי נמצאים על מצב המתנה, ולמרות שכמה החודשים האחרונים בהחלט הביאו גוונים חדשים לחיי אני עדיין מרגישה שזה לא זה.
החלטתי לא להתייחס לזה כאל מכשול או מעצור אלא כאל תמריץ. משהו שידחוף אותי להשתנות אל עבר הדבר המושלם [שלא תבינו אותי לא נכון אני לא משנה את עצמי בשביל אפ'חד, ומי שלא מרוצה ממני מוזמן ללכת], להביא את עצמי לחפש את הדבר שבאמת יגרום לי להיות מאושרת.
יש עוד כמה דברים שאני צריכה לעשות על מנת להרגיש שעברתי את השלב סופית. כרגע בראש שלי יש שני דברים ואני לא יודעת אם יעלה לי משהו. האפשרויות לשינויים כל כך מעטים כרגע ואני הכל זאת עם הדמיון הפורה שלי [וקצת הרבה אומץ P:] הצלחתי למצוא משו...
והפעם אני אפסיק לדבר בשפת ה'תתאמצו כדי למצוא פה הגיון' [בערך] ואספר באמת מה אני מתכוונת לעשות.
אני ושושה [הכינוי של חברה שלי, כל מה שנגזר מ-שוש (shush), החל משושית ועד שושוש P:] קבענו למחר תור במספרה.
שושיקס רק מחדשת את התספורת שלה ואני החלטתי שהשינוי שלי יתחיל בראש [תרתי משמע]. לשמחת כמה וכמה פרסונות אני חוזרת אל הצבע הטבעי שלי [אני עדיין לא בטוחה שארזתי מספיק אומץ בתוכי להתמודד עם הצבע האמיתי שלי כל כך בפתיחות, וככל הנראה אתם - אינטלגנטים שכמותכם - תעלו על זה מהר מאוד].
אז מה הסיפור שלי בעצם.
היותי ******** לא הטרידה אותי במיוחד כשהייתי קטנה, אך לפני כשנתיים החלטתי שהצבע לא משקף את האינטלגנציה העמוקה שלי [קבלו זאת בציניות כמובן]. ולכן לקחתי חינה אדומה [כן, כן, זה בריא לשיער] וצבעתי. התוצאה הייתה מעט שונה ממה שציפיתי אך מהר מאוד התרגלתי ואף היתאהבתי בו. רבים [תום למשל] בלי סוף ניסו לשכנע אותי לחזור אך סירבתי בתוקף עקב הסטיגמות המרובות.
לפני יומיים החלטתי שאני יכולה להתמודד יפה מאוד עם הבדיחות הגרועות ואני חוזרת לשורשים [חח אני מצחיקה את עצמי ממש].
אז בכל אופן אתם מוזמנים לאחל לי בהצלחה למחר.
ואני אאחל לכם המשך יום רביעי חמים ונעים - ניפגש בשלג ירושלים =]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
