הבחור הנחמד הזה ביקש מקוראיו לכתוב לו על ה- OCD שלהם. במשך כמה ימים ישבתי ונברתי בעצמי... מהי ההפרעה שלי?!
תמיד היה ברור [לכולם] שיש בי שריטה קצת יותר עמוקה מהנגלה לעיין אבל, מהו הדבר המוזר הזה שאני עושה בצורה כה אוטומטית?
היום בבוקר כאילו מישו פתח ברז בראש שלי, כל ההפרעות שלי התחילו לצאת ולהגיד לי 'היי'.
התחלתי לנסח בתגובה מתורבתת ויפה את העניין אך ראיתי שזה פשוט לא נגמר אז אמרתי לעצמי שזה נושא מספיק מכובד לפוסט.
שימו לב! רמת סיווג הקטע גבוהה מאוד, הדברים שאני ארשום להלן לא יודע אף אחד... השתמשו באינפורמציה בחוכמה.
- אז ככה, אני חושבת שההפרעה הכי מופרעת שלי היא האנשת דברים. כמובן שזה אופייני לכל ילד בגיל קטן, המשחק עם הבובה או הצעצוע... אצלי זה קצת יותר עמוק. אני מאנישה כל דבר - הכל, ה-כ-ל! החל מרהיטים, בגדים, צמחים, אוכל ועד הדברים הכי קטנים כמו כלי כתיבה ועוד... במילים אחרות הכל. לא רק זה אני גם מוצאת לכל אחד תכלית קיום ומשתדלת שתכלית זו תתממש. לפעמים אני עלולה לתפוס את עצמי מדברת עם דברים =/ [יש מצב שבגלל זה אני לא יכולה לזרוק דברים, כואב לי הלב עליהם, אני גם אוספת כל מיני שטויות שאני מוצאת ברחוב ויש לי טריליון ואחד אוספים של כל מה שבא לכם, אני גם יכולה לקחת משהו שמישו הציע לי עם הידיעה שאני לא צריכה את זה אבל צריך שלדבר הזה יהיה בית]
- אני ממציאה סצנות. בראש שלי מסתובבים המוני תסריטים, סיפורים, מצבים, סצנות שאני מדמיינת. כשאני לבד בחדר אני יכולה לנהל מונולוגים ודיאלוגים של כל מיני סיטואציות [גם טובות וגם רעות]. קרה לא פעם שאנשים נכנסו לחדר ותפסו אותי מדברת על דברים רציניים לא ברור עם מי.
- כשקשה לי להירדם [וזה קשור בדרך כלשהי לסעיף הקודם] אני יכולה לחשוב שאני נחטפתי ע"י חייזרים או שאני על כוכב אחר או שאני בבית חולים או ש... זה לא מרדים, אבל זה מעביר את הזמן. כשאני הולכת ברחוב לבד [ובלי מוזיקה] אני מתחילה לחשוב על מישו שאני עלולה לפגוש ואני כבר מנסת בראש את כל המשפטים שאני אגיד, מה הוא יענה ואיך אני אגיב. כל מיני רעיונות עולים לי בלי קשר לשום דבר באמצע פעולה בנאלית. למשל כשאני מסתרקת או מתלבשת יש לי הבזק של משהו בראש ואני מפתחת סרט שלם משבריר שניה, זה ממש מבדר [מדאיג, אבל מבדר].
- כשאני נוסעת באוטו ויש על הכביש צל של עמודים או עצים או כל דבר אחר [לפעמים אם יש חיצים שמצויירים על הכביש] אני חייבת להתרומם מעט [ממש מעט, אף אחד לא באמת שם לב] כאילו אני עוברת מעל הצל. אם יש יותר צל מאשר שמש אז אני 'נוגעת' רק במקום המוצל.
ויש את ההפרעות היותר פופולאריות:
- במדרכה עם בלטות אסור לדרוך על הקווים, אסור לדרוך על בלטות צבעוניות, בסימוני חניה הולכים רק על הלבן.
- כשאני שומעת חריקת בלמים [וליד הבית שלי זה קורה המון] אינסטינקטיבית אני אומרת "בום!".
- אני חייבת להתאים בגדים להלבשה התחתונה שלי, לגרביים, לצבע הגומייה, לתיק ולצבע הבושם [נראה לי רק זה הפרעה משל עצמה], אם אני לא מוצאת משו מתאים אני יכולה לוותר על היציאה... בגלל זה אני חייבת לפעמים להתחיל להתארגן יום שלם מראש =/
- כשאני בנסיעה אני מנתחת את המספרים בלוחיות רישוי. בהתחלה זה התחיל מתרגול מתמטי, כשהייתי קטנה סבתא הציעה לי [כדי שאשתפר בחשבון] לחבר את המספרים בצדדים ובאמצע ואם יוצאים לי סכומים שווים לבקש משאלה [כן אני עדיין עושה את זה...]. עם הזמן שידרגתי את זה, אם ראיתי מכונית שהסכומים לא שווים המצאתי תאוריות מה צריך לעשות כד שהסכומים כן יהיו שווים [הכפלות, חיבורים, הכנסת מספרים בלי קשר [אבל עם קשר מאוד הגיוני בשבילי...]].
- במשך תקופות ארוכות אני לא חורגת מטקס כלשהו. למשל לקום בבוקר אז יש לי סדר מסוים של הפעולות ואני חייבת לפעול על פיו.
- אם מישו שאכפת לי ממנו נותן לי פתק, סתם של תזכורת או משו אני לא זורקת את הפתק כי אם אני אזרוק אני מרגישה שפגעתי בבנאדם [כך גם אני לא זורקת עטיפות של מתנות וסרטים].
טוב נראה לי זה מספיק הפרעות לפוסט אחד... אם הייתי חושבת על זה עוד קצת יכול להיות הייתי עלולה על משו יותר עסיסי =]
יומטוב!
[אגב בלי קשר, לא יודעת אם מישו יודע אבל אם להחליף אותיות בר"ת של ההפרעה יוצא זמן ממש מוזר בצרפתית ה-COD 
סתם לידע כללי]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
