הסופ"ש היה נהדר, שלושה ימים של חגיגות, מתנות ומחסור חמור בשעות שינה.
יום חמישי – אחרי שסיימתי עם פוסט יומולדת שלי נכנסה אחת המזכירות [הזאת שאני אוהבת] עם זיקוקי דינור ומתנה. למשרד הבאתי באותו יום עוגיות וכל מי שלקח היא אמרה לו שזה עוגיות יומולדת שלי, ממש מתוקה =]
אחרי הצהריים יצאתי עם לירון לסיבוב שופינג מהיר. קניתי שתי חולצות חדשות בלוצ'י [שעם אחת מהן קרה כזה סיפור] ושרשרת בדניאל'ס.
בערב כשכל המשפחה הייתה בבית הרמנו כוסית לחיי... טוב הרמנו הרבה כוסיות. הגיעה גם שכנה שלי עם הבן שלה לאחל לי מזל-טוב והיה ערב משוגע. איכשהו היום נגמר באמצע הלילה כשאני והבן של שכנה שלי מפריעים לכל השכנים לישון על ידי הדגמות כושלות של ידיעותינו בגיטרה [טוב לקחתי רק שלושה שיעורים עד עכשיו, למה ציפיתם? אdב, הוא כבר בשיעור 15 בערך ואקורדים לפחות הוא יודע] וחלילית [כן הדבר הזה שלמדנו בכיתה ג', לפחות בזה אני יודעת לנגן].
יום שישי – בבוקר אני ותום [כן הוא בסוף קיבל ביטול על ביטול היציאה שלו] הלכנו לקנות שתייה לערב ואז אספנו את גליקסמן והתחלנו באיסוף הקרשים. כיוון שהייתי בכפכפים לא יכולתי לעזור יותר מדי. בהתחלה שברתי ענפים והערמתי אותם בצד. כשכל הרגליים שלי התמלאו בחול התיישבתי בצד וחשבתי שהם יסתדרו בלעדיי, אז זהו שלא! איך שהם ניסו לשבור את הענפים ולאסוף הכול גרם להכניס אירוע זה לרשימת הדברים שהייתי מצלמת אם הייתה לי מצלמה ספאר בתחתונים [אגב את העצים שהם אספו הם לא הביאו בסוף].
המסיבה עצמה הייתה נהדרת! הגיעו המון חברים טובים שלי והביאו מתנות מדהימות.
שתינו, אכלנו, שרנו, צחקנו, התחבקנו, השתוללנו בקיצור מה לא! אחרי הכל בכל זאת היה יומולדת באמת טוב, מאירועים כאלה אפשר לדעת למי אתה באמת חשוב ואני שמחתי לגלות את האנשים מחדש.
ישבנו עד 5 בבוקר בדיבורים מוזרים על מוזיקה דיכאונית ומשחקי מחשב. אח"כ הייתי חייבת ללכת כי הייתי אמורה ממש עוד מעט לקום לעל-האש עם המשפחה.
כדי להעלות את הדברים מהאוטו הביתה לא רציתי להעיר את אבא שלי, אז עשיתי שתי נאגלות. פעם הראשונה המתנות והאוכל שצריך מקרר ופעם שנייה את ארגזי הבירה [אחד ריק ואחד חצי מלא]. תדמיינו לכם שיצאתם בחמש וחצי בבוקר עם הכלב שלכם או לריצה ועוברת ברחוב בחורה מלוכלכת עם שני ארגזי בירה שמן הסתם כבדים לה, קצת צולעת ומסריחה מעשן, מה הייתם חושבים? טוב לפי המבט שאנשים תקעו בי – אני יכולה לחשוב על הרבה מחשבות שיכלו לרוץ להם בראש וכולן לא בדיוק מסתכמות בטיול בוקר רגוע.
לאחר שעתיים וקצת שעות שינה, הגיעה יום השבת שלי – לא רק שהתעוררתי ערנית אלא גם שהצלחתי לנהוג עד לשם ובחזרה ואז שוב לשם ושוב בחזרה [הייתי צריכה באמצע להחזיר מישו]. והנסיעה היא לא בדיוק נסיעה של 10 דקות. סיכמתי את היום כהצלחה.
הגענו סביבות 6 הביתה, ואחותי שמה לראות סרט. רק שתדעו זאת אחלה דרך להירדם. כשנגמר הסרט, התעוררתי וההורים שלי בדיוק חזרו מאיפשהו ואז הם שמו סרט. ראיתי איתם ואז עוד אחד... בסופו של דבר הצלחתי ללכת לישון רק ב-11.
היום כל היום אני זומבי, לא עייפה, סתם זומבי. המורות פה פשוט השתדלו שלא להתקרב אליי יותר מדי כי זומבים לא יכולים לסנן משפטים מהראש לפה [מוהאהאהא...]. בשלב מסוים העייפות כן תקפה אותי ובאמצע תיקון מבחן עוד שנייה הייתי נרדמת בטוח!
הייתי מסכמת את סוף השבוע ככיף אחד ענק וכמה שדאגתי היומולדת הזה היה נהדר עד כמה שטכס הזדקנות יכול להיות.
זהו, אני עפה מפה למתנ"ס – מצפה לי עוד יום ארוך.
שיהיה לכם יום טוב ושבוע נהדר!
נ.ב. יש לי דברים נוראיים לספר בפוסט הבא! 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
