טוב, נתתי לעצמי להתבשל במיצים של עצמי כמה ימים, חשבתי אולי זה יעזור - טעיתי. אולי נתתי לזה זמן קצר מדי ואולי אני פשוט לא יודעת מה לעשות ושום דבר לא יפתור את זה. זהו התייאשתי...
לפני שאני מספרת מה קרה אני צריכה שתבינו את כל ההיסטוריה מאחורי זה [מבטיחה לקצר] -
ביוני שנה שעברה ידיד שלי שי [שהכרנו בקורס הכנה לפסיכומטרי כמעט שנה לפני אותו יוני] הזמין אותי למסיבת בריכה אצל חבר שלו - תום. לא הכרתי שם אף אחד אבל לא התחשק לי באותו יום להישאר בבית אז יצאתי. ככה הכרתי את תום ואת כל האנשים הנהדרים שהיו שם. כיוון שלא הכרתי אף אחד הייתי כל הזמן צמודה לשי. הוא סיפר לי על כולם כל מה שאני צריכה לדעת. היו כמה אנשים שתום הציג אותי בפניהם: "תכירו זאת ***** [אנונימיות!!], חברה של שי..." בהתחלה זה לא ממש ייחסתי לזה חשיבות אבל אחרי הפעם השלישית והרביעית ניגשתי אליו ושאלתי למה הוא מציג אותי ככה והוא אמר שחשב שאני חברה שלו וכשנודע לו שאני לו הוא שמח ובואו נגיד ככה התחיל איתי. אני לא לקחתי את אותו ערב כרציני לאור המאורעות שהתרחשו ובין היתר את תום. איכנשהו כנראה ידעתי שאני מוצאת חן בעיניו אבל כיוון שאהבתי אותו בתור ידיד זה לא כל כך הטריד אותי כי חשבתי שהוא מרגיש אליי אותו דבר.
עם הזמן נעשינו ידידים טובים מאוד, נפגשנו המון, בילינו, יצאנו, הלכנו לקולונוע, טיילנו - עשינו חיים! הוא באמת בחור נהדר, חכם ומצחיק, הוא משרת ביחידה מאוד משובחת בצבא והוא נהנה מכל רגע, הוא יודע לעודד וחסר טאקט לחלוטין ואפילו אמא שלי חשבה שהוא חמוד [אל תשאלו].
בכל אופן ביום שישי, כשגגנו יומולדת, [ועכשיו כשאני חושבת על זה הוא בטח היה שתוי] ישבנו כמה אנשים וחברה שלי ניגנה על גיטרה. ישבתי לידה והוא שם את הראש שלו על הרגל שלי. צחקנו קצת על משהו, דיברנו ואז הוא קירב את הראש שלו לשלי והדביק לי נשיקה על השפתיים. משום מה אני חייכתי כמו מטומטמת ואז הוא שאל אותי כמה אני שיכורה ואני עניתי לו שאני לא שיכורה כלל ואז הוא חייך חיוך ערמומי כזה שלו ונישק אותי שוב, והפעם נשיקה ארוכה.
במשך הערב הגנבנו מבטים.
בסוף כשהתחלתי לסדר קצת את הבלאגן, הלכתי הצידה והתחלתי לאסוף את הזבל [אני לא משאירה זבל בטבע - גם אם זה שומקום] הוא ניגש אליי והתחיל לאסוף שקיות. הוא שאל מה אני חושבת על זה ואני שאלתי בחזרה מה הוא חושב על זה. הוא ענה שהוא לא יודע ואני פלטתי: "טוב כשתדע נדבר". יכול להיות שזה לא היה יפה מצידי וטיפה ילדותי, אני לא יודעת... אבל יכול להיות שנעלבתי שהוא כל כך הרבה זמן רצה שזה יקרה [אני בטוחה שזה כך] ואז בסוף הוא מתחרט.
הוא בצבא עכשיו ואני לא יודעת מתי יחזור, אני מפחדת שהוא יתקשר וירצה לדבר על זה כי אני לא יודעת מה לענות לו. מצד אחד אחרי שמניתי את כל תכונותיו הנהדרות אני חושבת שארצה לנסות איתו משהו, כי הוא באמת נהדר אך מצד שני [ותקראו לצד הזה קטנוני או חנוני] זה ממש לא נכלל בתכניות שלי. ובכלל לעולם לא דמיינתי שיקרה משו ביני לבין ידידים טובים שלי הרי זה נראה לי כל כך אבסורדי, יום אחד אנחנו זורקים אחד על השני כדורי נייר וצוחקים ויום למחרת הוא דואג לי ואנחנו יושבים במקום רומנטי כלשהו ומתנשקים. זה נראה לי כל כך לא נכון!
בכל אופן אני לא יודעת מה לעשות... אני אובדת עצות וכל מילה טובה תעזור לי, באמת!
ונשנה מעט את הנימה: היום יום חמישי שאומר שהשבוע נגמר. יום שישי הזה תכננתי לצאת למועדון שהכניסה אליו רק מגיל 19 
, אבל מסתבר שאנחנו עושים את הסדר אצל דודה של אבא [אחות של סבתא - מה שיותר נוח לכם], שזה אומר שיום שישי נוסעים לצפון. זה יהיה סוף שבוע נהדר! אני ממש אוהבת אותם ואני במיוחד אוהבת את הנכדים שלה - בני דודים שלי! אז מחכים לי ימים נהדרים.
רציתי ללכת מחר לקצר את הפוני שלי ולעשות פן, אבל הספר שלי מפוצץ מחר וזה ביאס אותי. אני שוקלת לבגוד בו וללכת לספר אחר =/
עניין החולצה מלוצ'י סודר בנתיים, נראה אם זה יהיה בסדר גם בסוף [אחפור על זה מאוחר יותר]
שיהיה לכם יומטוב!
וחג שמח וכשר. [לא שלא תיהיה לי הזדמנות אחרת לאחל זאת]
*נראה לכם שהשתמשתי במילה הנהדרת 'נהדר' יותר מדי? יהיה נהדר אם תכתבו לי על זה, כדי שאהיה בלוגרית נהדרת ולא אחפור. [וסתם: נהדר!]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
