לשם שינוי הכול הלך לפי התוכניות, חוץ מכמה פרטים כל כך שוליים שכל התמונה הכללית בהחלט כיסתה את הפגמים במאסטר פלן.
יום שישי יצאתי עם שושיקס היקרה שלי א.ק.א גלאל, לנאפיס בראשון. זאת הייתה הפעם הראשונה שלי שם ונהנתי. לא יודעת אם זה קשור לכמות הסוכר שאכלנו או למלצר החמוד [חמוד בנאדם, לא התחלתי איתו!], אבל האווירה הייתה כל כך כייפית.
ישבנו והתחלנו בהתלבטויות, ידענו שאנחנו רוצות סוכר ובכמויות אבל לא יודעת מה בדיוק. לבסוף בעזרתו של המלצר הלכנו על מנה שרואים לה שחיתות [אתם מתארים לעצמיכם מה זה] ועוגת שוקולד [שאיפשהו מזכירה את מילאנו מאונטיין - ממלאת אחרי שני ביסים] מדהימה. כמובן שלסיים לא הצלחנו אבל בשלב מסויים ניגש אלינו המלצר ובמשך לפחות חצי שעה הוא עמד ודיבר איתנו [לשבת היה אסור לו]. השיחה הייתה מהנה, קלילה וזורמת. היה כייף =]
בחצות בערך כשכבר התכוונו לצאת התקשר אח של גלאל ורצה שנעשה משהו ביחד, נפגשנו בעירינו [אהמ.. אנונימיות!?], ואחרי חצי שעה הם החליטו ללכת לאכול פיצה. כמובן שלא אני ולא גלאל לא היינו רעבות אז עד שהם הזמינו יצאנו להסתובב קצת לראות אם יש אנשים שאנחנו מכירות. פגשנו את יותם ואורי [שהסתפר] וגלעד שחגג 17 [גאד! איך הילד הזה מסתובב איתם!] ונור שכשראתה אותי ברחה כל עוד נפשה בה. ככה זה שילדה מפחדת ממך [האמת שזה סיפור די מעניין, בהתחלה היא סתם לא הייתה נחמדה אליי ואז התחילה להתעלם ממני לחלוטין בעקיפין התברר לי שהיא איפשהו מקנאה בי שאני מבלה המון עם תום - ולא בילינו אז הרבה, ואז כשנעשינו חברים, היא ניתקה קשר גם איתו... נשים!].
החלטנו לא לחזור לפיצרייה והמשכנו עוד קצת להסתובב עד ששני בחורים עצרו אותנו שאלו איפה נמצאת איזו מסעדה [שבמקרה הייתה בדיוק מעבר לכביש...], איכשהו יצא שהתחלנו לדבר ועמדנו ככה באמצע הרחוב ודיברנו עם שלומי ויוסף =/.
כשאחד מהם התחיל להטיף לי [הם שני 26 וכבר חושבים שיודעים הכול, או שעדיין חושבים שיודעים הכול] ואז עוד ביקש ממני את מספר הטלפון שלי, פרשנו וחתכנו הבייתה.
יום שבת נסעתי לראות את תום =] אמא דאגה שאני לא אמצע לבד את הבסיס לכן, הם הסיעו אותי. הבסיס שלו נמצא בערך באמצע יער אז מצאנו לנו פינה שקטה ו... מה נראה לכם שעשינו? דיברנו על הכול. החלפנו חוויות וסתם על החיים, בשלב מסויים התחלנו לדבר על מלחמות העולם ודסיקסנו איזה משהו חשוב ואני באותו רגע שמחתי שאנחנו עדיין יכולים לשמור על שיחות חולין מיותרות [כי מה שהרגשתי עד עכשיו שברגע שמתחיל עם בנאדם קשר קצת יותר רציני מציניות, אי אפשר יותר לדבר].
אחרי שעה בערך הגיעו ההורים שלו וישבנו כולם ביחד.
בהתחלה לא הייתי בטוחה כמה שאני רוצה להיות ביחד ברדיוס כה קטן עם ההורים שלו, אחרי שיחת עידוד של תום [כבר הזכרתי שהוא מעודד בצורה בלתי רגילה], שבה נאמר כמה שההורים שלו חושבים שאני חמודה [ראיתי אותם אולי גג פעמיים] ובמיוחד אחותו [שאותה ראיתי רק פעם אחת] החלטתי לתת לזה צ'אנס. טוב זה היה מוזר! כמובן שאמא שלו הציעה לי לאכול ומדי פעם הם שאלו אותי דברים זה היה סביר. הם אפילו הציעו לי להחזיר אותי הבייתה סירבתי בנימוס וליוויתי את תום. הענקנו אחד לשנייה נשיקה אחרונה לפני עוד שבועיים של מרחק של חצי שעה נסיעה.
זה קצת מבאס כל העניין הזה, של פעם בשלושה שבועות אבל אם לירון עשתה את זה [חבר שלה שירת באותה יחידה של תום, וכשהם התחילו לצאת הוא היה בערך באותו מצב של תום] גמני עושה את זה =]
בכל אופן אני עדיין שמחה שיש לנו על מה לדבר ושאני עדיין מחכה לפגישות [כל הכבוד לבחור]
וקצת על משהו אחר:
- יום חמישי בשבע בבוקר, עפ"י התוכניות [נכון לכתיבת מילים אלה] אני אמורה להיות על אוטובוס לאילת. אני מאוד מקווה שהכול ילך לפי התוכניות כי זה אמור להיות סוף שבוע ממש טוב. אוכל אפילו לחנוך את הבגד ים החדש שלי =]
- נשכתי לעצמי את השפה, יותר נכון נשכתי לעצמי חתיכה מהשפה. ביומיים האחרונים התקלפו לי השפתיים וכשניסיתי עם השיניים להוציא איזו חתיכה ממש מעצבנת בטעות הוצאתי עם זה חתיכת בשר. זה היה כל כך מוזר, לא כאב אבל ההרגשה מוזרה בטירוף! עכשיו אני סתם מהלכת עם שפה נפוחה.
- הייתי אתמול עם אמא בהצגה ה'בן הבכור'. היה נחמד, זה היה אמור להיות קומדיה, הקהל באמת צחק אבל נאה לי הוא צחק יותר כי חשבו שצריכים לצחוק ולא כי היה מצחיק. חוץ משתי דמויות שבאמת היו נחמדות זה התאים יותר לדרמה כזאת סוחטת דמעות ולא קומדיה... נראה לי הם צריכים להחליט עם עצמם באיזה צד להישאר.
- התחלתי לקרוא את הספר שקנו לי ליומולדת, הצלף של לי צ'יילד. אני זוכרת שמאוד אהבתי את הספרים שלו ועכשיו זה מרענן לי את מגוון הספרים. מה שמזכיר לי שאני צריכה ללכת לספרייה ולהחליף ספר.
שיהיה לנו יומקסים והעיקר ויעבור מהר =]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
