עבר כבר הרבה זמן מאז שבאמת שפכתי הכול החוצה, אתמול כנראה היה ערב מיוחד כי יצא החוצה הרבה יותר ממה שציפיתי. הכול התחיל מדבר די מטופש כנראה אבל התגובות של האנשים למה שקרה באמת גרמו לי לחשוב שנית על הכול.
אני באמת לא צריכה לספר על מה כל העניין היה כי לא זאת הנקודה. מה שהכה בי אתמול היה העניין שכאבקש נחמה, אף אחד לא יגיע. אחותי ואני הם שני עולמות שונים אז היא אוטומטית יורדת מהרשימה, ההורים שלי בדרך כלל טופסים עמדה אחת ולרוב היא בכלל לא העמדה שלי. וכשהם יושבים ומדברים איתי כבר, אני פורשת כשהציניות שלהם עוברת את הגובה שלי.
חשבתי אתמול הרבה על תום, מה הוא היה עושה או אומר. קודם כל הוא בנאדם טוב לב ככה שבטוח היה ישר בא לעזור לי אם רק יכל או היה יודע.
החוסר תקשור בינינו כל כך מעיק. נעזוב רגע בצד את העובדה שאנחנו לא מתראים שבועיים, יוצא לנו לדבר בטלפון אולי פעמיים בשבוע לעשר דקות. כשיש לו הפסקה בצהריים הוא מתקשר ובערב לעיתים רחוקות יש לו זמן פנוי.
השבוע דיברנו רק ביום שני. בסוף השיחה הוא איחל לי יום טוב, ויום שלישי טוב במקרה שלא יצא לנו לדבר, והוסיף שהוא לא יאחל יום רביעי טוב כי יותר מיומיים הוא לא יוכל לא לדבר איתי [כן זה קטע של 'אוווווו....'] לצערינו לא יצא לנו לדבר מאז ואני מאוד מקווה שהוא לא סוגר.
השבוע עלו לי כל מיני מחשבות לראש. אחרי שבאתי לבסיס שלו הרגשתי כל כך טוב. לא חושבת שמעולם היה לי כל כך טוב אחרי פגישה עם בחור חרף התנאים שהיינו בהם.
אבל השבוע משהו בתוכי התחיל לחשוב... זה גרם לי להרגיש לא משהו [וזה ממש לא רלוונטי על מה חשבתי], הגעתי למסקנה שאני פשוט חייבת להפסיק לחשוב ופעם בחיים לתת לעצמי להחליט מה עושים. פשוט כש'הגיון' נכנס, זה ממש נורא כי יש לו קשרים עם 'תכנון' ו'אגו' - שהם פשוט כלבים!
אני כמובן נזהרת מלהגיד 'זורמת' כי זה מונח שחייבים להוציא מהלקסיקון!
אז כמו שאמרתי אם תום לא סוגר, מחר הוא יחזור והיומיים האלה אמורים להיות ממש טובים. לאופק יש יומולדת והמון אנשים חוזרים, ככה שיהיה שמח.
*אגב שמתם לב שהעידכון אחה"צ? כן, יש מחשב חדש!
לעצמי:
- לזכור
- להפסיק לחשוב
- לעשות את מה שתכננתי
מוזמנים להגיב, נחמד לשמוע שטויות מדי פעם =]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
