I'm one of these bad things that happen to good people

בין הלב לגרון יושבת לי מועקה בגודל אינסופי... אני לא יודעת אם אני סתם פרנואידית או שאולי אני באמת צריכה לדאוג.

אני לא יודעת מה לעשות...

מהצד השיחה הייתה נשמעת סבירה לגמרי, אולי זה באמת רק אני והדמיון שלי ואולי אני רק דורשת יותר מדי... אם הייתי יודעת איך להגיב או מה להגיד זה היה יותר פשוט.

למה אני לא מוכנה להוריד את הכבוד שלי או שאולי הגיע הזמן שאני אעלה אותו בחזרה לאן שצריך!?